החלטתי לפתוח מקום לרוחניות שפויה, כזאת שלא באה לתת תשובות לאדם, אלא לכוון אותו לתשובותיו שלו.
תיקשור? מודעות? הארה? ריפוי?
אתם תחליטו מה מכל אלו יש כאן,
ואולי אפילו תמצאו יותר מזה.. |
| 1/2009
על מלחמה
הקדמה קטנה-
אומנם סיימתי את כתיבתי כאן בבלוג, ולקחתי חופש מכתיבה באינטרנט,
ובכל זאת עלתה תמונה לראשי ולא היה לי מקום אחר לממש אותה מלבד כאן.
נדמה לי שהדרך הקלה לפתוח את הנושא היתה לכתוב "זוהי תקופת מלחמה",
אך הדבר היה מאכיל איזו אשליה כאילו מלחמה היא דבר שמתחיל ונגמר לפי כותרות העיתונים.
האין המלחמה היא תמידית בתוכנו?
האם באמת האלימות הזאת היא משהו שלא נוכח איתנו ביום יום?
באופן בו אנחנו מגיבים לאחרים? לעצמנו?
ובכן, לדעתי לפחות, המלחמה הנוכחית איננה שונה באופן מהותי משאר המלחמות שכבר נלחמנו (אנחנו משמע בני האדם),
ואף לא משאר המלחמות שעוד נלחם.
אינני מצדיק את המלחמה, או לא מצדיק, צדק לא קשור לזה.
המלחמה לא קשורה לצדק, היא טבועה ומשולבת בטבע ה"אני".
כלומר, לשאול האם מלחמה כזאת או אחרת היא צודקת שקול לדעתי ללשאול האם מאפיין כזה או אחר של לבוש הוא צודק.
(הלבוש הוא ה"אני" אותו אנו עוטים על עצמנו כדי להגדיר את עצמנו, האלימות היא מאפיין של בגד זה..)
מה מקור האלימות?
לדעתי, מקורה בניסיון לתחזק הגדרה עצמית מול מציאות חסרת מנוחה המשתנה בכל רגע.
אפשר לומר שלנסות לקיים הגדרה מתה במציאות חיה זוהי משימה מאוד לא פשוטה, בטח שלא אפשרית לאורך הנצח.
הנצח של החיים שוטף מעצמו את המוות של הקבוע,
ואם נסתכל על זה מזווית צרה יותר, אפשר לומר שאלימות זוהי "בעיה" הפותרת את עצמה.
כנראה שבני האדם ימשיכו להילחם מפני שאנחנו בני אדם.
וזה לא עניין של טוב או רע, צודק או טועה.
זה עניין של בחירה, אם אחד בוחר להגדיר את עצמו באופן מסויים,
אזי ברור שההגדרה הסטטית הזאת תתנגש בשלב כזה או אחר במשהו דינאמי, משהו חי.
אפשר לקרוא לזה אבולוציה אם נרצה.
הנה תמונה שעלתה השבוע בדמיוני.
היה בה משהו מאוד עוקץ, אולי צובט, כזה שאומר שאולי אפשר אחרת לגמרי.
כנראה שאתם תחליטו.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: