מנסים לצייר איזה "אני" בחוף המציאות המשתנה

פרולוג

נושאים שהיו קרובים לליבי או פשוט קשורים לחיי היום יום.
עברתי על כל אחד ואחד מהם וכתבתי לעצמי למה הוא חסר חשיבות אמיתית.
השקעתי בכל נושא שכזה המון, מפרק באופן הגיוני לחלוטין,
כמו סכין מנתחים, לא מרחם על רגש כזה או אחר שחשתי כלפי אף זיכרון.
בסופו של התהליך, חשתי מרוקן לחלוטין, כאילו הרגתי את כל מה שהכרתי עד אז.

קראתי לספרון הזה שכתבתי "חיי במש"ל"-
כאשר מש"ל כאן היה ראשי תיבות ל"מציאות שחלפה לה" (משחק מילים, אתם יודעים.)
כעת כשאני נזכר בזה עולה בי תחושה לא נעימה במיוחד.
התהליך הזה שעברתי שם לא היה ממש התעוררות מאותו מש"ל,
אלא יותר הרס של כל תפיסה שהחזקתי בה.
ואותו הרס שכביכול בא לספק אמת לחיי, היה שיקרי, כי זאת דרכה של האלימות.

בכל אופן, למה אני כותב זאת כאן?
לפני זמן מה קראתי באיזה ספר משעמם במיוחד (שלא אזכיר את שמו כדי שלא תייחסו אותו לבלוג הזה)
רעיון עבור אדם שחווה סוג של אכזבה מחייו -
הרעיון היה שהאדם יכתוב לעצמו הספד שכביכול נאמר עליו לאחר מותו,
ודרך כך יוכל אותו אדם לראות צדדים חיוביים שיש בו,

וכיצד הוא נוגע באופן אוהב בחיים של אחרים.
תרגמתי את אותו הרעיון לעולמי -

חשבתי שזה יהיה נפלא לכתוב את ההלוויה של אותו "אני",
ובאמת לתת לו לנוח במשכבו בשלום. לא מתוך ניסיון לקחת משם משהו חזרה,

אלא באמת פשוט להבין שכל אותו "אני" היה לא יותר מסיפור שסיפרנו לעצמנו.
(דרך אגב, למה הספר הזה היה משעמם ונוראי?

כי מצד אחד הוא אמר לאנשים לצאת מהסיפור שלהם,
ומצד שני הציע להם סיפור "טוב יותר ואמיתי יותר" לחיות. ממש מן הפח אל הפחת. )
 

וכעת לנושא הפוסט

הנושא החם כפי שראיתם הוא "אני כן אני לא" .
תחילה אומר שהמחשבה הראשונה שעלתה לראשי כשקראתי את זה היא שזה מאוד מדוייק.
הדרך הכי אמיתית להגדיר מה אני כן היא לומר מה אני לא .

(לכן המשפט "אני כן אני לא" הוא קולע בול)
 
בכל אופן , נתחיל ומשם נראה מה הלאה -

אני אהיה כן איתם.
אני כן מאמין ש"אני" לא מסוגל בעזרת מילים להגדיר מה שאני.
אני כן חושב שבכל זאת אפשר להעביר אמת אודותי אם לא דרך המילים אז על גבי המילים, בעזרת השלילה.
אני כן מוצא הקבלה בין כתיבת קטע של "אני לא" לבין הלוויה שקטה ונעימה לאותו "אני" שחשבתי את עצמי להיות.
אני כן אנסה לכתוב את טיוטת ההספד הזה כאן ועכשיו  (רק טיוטה כללית) -

אני לא "אני".
אני לא מה שאמרו לי ש"אני".
אני לא מה שלא אמרו לי ש"אני".
אני לא מה שאני חושב שאני.
אני לא מחכה שאיש יספר לי מה אני כדי לספר את זה לעצמי.
אני לא מעוניין באיזה סיפור יפה אודות כמה אני טוב, אלוהי וכו', כי -
אני לא מוצא הבדל בין סיפור טוב אודותיי לסיפור רע אודותיי. אלו רק סיפורים.
אני לא מאמין באף שיטה להגיע לאמת. ועם זאת, חשוב לציין -
אני לא מאמין בשלילת הכל כשיטה להגיע אמת.
אני לא מפחד.
אני לא מאויים.
אני לא מסתיים כאשר כל מה שהכרתי מסתיים, כאשר "אני" מסתיים.
אני לא צריך מישהו אחר שיספר לי אודות האמת. הרי ניתן לדעת אותה באופן ישיר אם היא אמת.
אני לא שונא דבר.
אני לא צריך לומר לעצמי שאני אוהב את העולם כדי לאהוב את העולם.
אני לא רואה את האמת כמשהו המחולק לחלקים שונים של אהבה, יופי, אור. למרות שלפעמים נוח להשתמש במושגים שונים.
אני לא סומך על השפה. לדעתי היא מאוד כובלת , ובנויה על סמך המון התניות תרבותיות והנחות לא נוחות.
אני לא מעוניין לשנות אף אדם. אינני מוצא סיבה לשכלל למישהו את הסיפור שלו אודות עצמו.
אני לא בוחר הרבה מהמחשבות שעולות לראשי, ולכן קל לי לא להזדהות איתן, הרי לא בחרתי בהן.
אני לא מאמין לנבואות זעם או לנבואות "ברכה", ולא משנה כמה בני אדם יספרו לי אותן.
אני לא מאמין שהרוב קובע. אם כבר אז הכל קובע. 
אני לא מאמין לשיטה הנוכחית בה אנו נוהגים עם ילדנו, עם זקנינו, עם עצמנו.
אני לא מאמין ששיטה יכולה להחליף אהבה. ההפך אולי הוא הנכון, שיטה צריכה לשרת אהבה.
אני לא יודע מה נכון עבור אחרים.
אני לא יודע מה אחשוב מחר, ועם זאת
אני לא מאויים מאי הידיעה.
אני לא צריך סיפור אודות עצמי כדי לחוש ביטחון בחיים.
אני לא צריך לחוש ביטחון.
אני לא מופרד מאשר הוא חיים. (משפט כמו "אני חי" נשמע לי כמו לומר אותו דבר פעמיים).
אני לא מובן לפעמים.
אני לא אוהב להיות לא מובן, ועם זאת, עושה מה שאפשר בנושא.
אני לא מלקה את עצמי אם לא עמדתי באיזו ציפייה, אם כבר אז מלקה ציפיות בעזרת סנוורים.
אני לא באמת מלקה ציפיות, מחשבות. אני נותן להן להיות.
אני לא דואג.
אני לא מנסה שלא לדאוג.
אני לא מתעצבן, ואם אני מתעצבן, אני לא מנסה שלא להתעצבן.
אני לא מנסה לחנך את עצמי להיות מישהו מסויים.
אני לא מצפה מעצמי לכלום.
אני לא יודע גבול לעצמי. ולא מעוניין להגביל את עצמי (בין היתר - ע"י ציפיות מעצמי).
אני לא הייתי מתנגד אם בני אדם היו נולדים עם כנפיים. לעוף נראה לי מאוד כיף.
אני לא טוען שהייתי ציפור באיזה גלגול.
אני לא מחפש סיבות להווה בגלגולים אחרים,
אני לא רואה הפרדה בין הסיבה לתוצאה. אותה הזרימה.
אני לא חושב שאנחנו צריכים דבר נוסף כדי להשתחרר מהסיפור שלנו.
אני לא מנסה למכור לכם כלום. לפחות לא משהו שידוע לי עליו.
 
לסיכום :
במבט לאחור, אני מבין שבאתי עם ציפייה קטנה -
ציפיתי שהלוויה סימלית שכזאת תעביר את תחושת ה"אני".
אך עדין אני מרגיש את אותו לחץ "טבעי" שהורגלתי אליו עוד מהיותי ילד,
לחץ הנובע מאותן מחשבות שהתלכדו לכדי "אני" ויושבות להן שם בראש ומריצות משחק שכזה
עם המציאות.
אכן, זה מפליא שכולנו מגיבים כל כך יפה זה לסיפורו של זה,
כאילו עשינו עיסקה של "אתה תאמין לשטויות שלי ואני בתמורה יאמין לשטויות שלך".
בכל אופן, זאת רק טיוטה, כרגע אין לי ממש זמן לדייק את זה, לחדד את זה, להשחיז את זה ולזרוק את עצמי לתוך זה.
אחרי הכל, רק בוקר יום שישי, וכל החיים לפנינו.

סופשבוע נהדר שיהיה לכם.