אי שקט

כבר עבר לו חודש מאז הפעם האחרונה שהתפנתי לכתוב לכאן,
היומ-יום שלי עמוס עד מאוד בלימודים, סמסטר שכזה.
אינני מוצא את הזמן הנכון ואת אוסף המחשבות הנכון

כדי לנסח איזו פיסת שלווה ממני לכל מי שיקרא כאן.
ובכל זאת, רציתי לשתף דרך כאן בנקודה קטנה שהופיעה לה אל תוך יומי שחוויתי היום-

היתה זאת הרצאה אצל אותו מרצה יוצא דופן.

(קורס בנושא "תכנות מונחה עצמים" למי ששואל את עצמו..)
הוא אמר לנו שיש בוחן פתע, וחילק דפים ריקים.
מן הסתם הדבר שיעשע אותנו, אך בראשי עלתה מחשבה שיש בזה גם משהו מאוד מאתגר,

בדף הריק הזה, משהו שכמו קרא לי , דרש ממני לממש אותו.

ואז הוא פשוט אמר שנכתוב מה שאנחנו רוצים.

אנשים מלמלו את עצם אי הבנת הדרוש מהם,

ניסו לרגע אך וויתרו ואמרו שהם לא הבינו את כוונתו.
אני מודה, ברגע שסיים לומר את שאמר כבר הרגשתי מה עומד להיכתב בדף שמולי.

מנגד הביטו בו כולם, המשיכו להיאבק באי ההבנה מאשר להיפתח אליה.
רק אז הוא הוסיף ואמר שיכתבו כל מה שהם חושבים על הקורס.
אז מה אנשים כותבים?
כותבים ביקורת, טובה או פחות טובה, מנסים לשנות את שישנו בסגל,

בשיעורים, בעבודות, במה לא..
נו, כנראה שככה אנחנו פועלים,

במקום לראות את האינסוף הטבוע בדף הריק הנפרש מולנו בכל רגע,
אנו דובקים בידוע, אשר חלף לו ומת, מנסים להחיות את אשר הכרנו ואיננו עוד.
אינני שופט זאת לטוב ולרע, רק מנסה להכיר בכך, האין זוהי אמת?
האם קיימת בנו הציפייה שהשורה הבאה שנקרא תהיה קשורה לשורה הקודמת?

אנו קוראים לזה הבנה, רצף הכרחי לצורך קיום ברור, ביטחון.

אך מה זה משנה איך נקרא לזה.

ובכן, הרי לפניכם הקטע שכתבתי על הדף הריק, בעילום שם, כפי שביקש המרצה.
מעניין איך זה שדרך כתיבה בעילום שם ניתן להתקרב יותר למה שחשבת שאותו שם שלך אמור להיות..

"היו היתה כיבשה,
ולכיבשה היה יוצר.
הכיבשה ניסתה להבין את פעולותיה דרך פעולותיה,
והיוצר ניסה להבין את פעולותיה דרך פעולותיו.
לא ניתן להבין את חוסר הרציפות של החיים בעזרת כלים רציפים,
ואף כבשה לא תוכל לשנות זאת.
(ובטח שאף שפת תכנות)."

אינני בטוח האם זה הנוסח המקורי בו נכתב הקטע,

אך אני מאמין שאם יש הבדל הוא לא משמעותי עד כדי כך.

המשך שבוע טוב לכולם.