יתכן ולא יהיו דברים מעולם
<רשומה סגנון="נכתב_בהשראת_תקן_XML" תאריך="17.6.08">
< הערות יכתבו בסוגריים כאלו >
<הקדמה סגנון="דיבור_ישיר_על_הדיבור_העקיף_של_התודעה">
לפני מספר ימים מצאתי עצמי חושב על תבניות החשיבה שלנו.
החשיבה הזאת החלה ברגע מסויים בו עלתה מחשבה מסויימת, אשר התנהגה באופן שהכרתי,
אופן שהיה קשור לנושא אחר, הקשר אחר וזמן אחר.
כלומר, מצאתי את עצמי חושב על נושא מסויים, לצורך העיניין ביחסים שלי עם מכרים,
אך משהו בה הרגיש לי מאוד מוכר בכל החשיבה הזאת, התנועה שלה,
חשתי כאילו כבר ראיתי את כל תנועתה.
(כאן ספציפית תנועתה היתה כמעין מעגל סמים שכזה.
מעגל של צורך אשר נועד לקבל סיפוק על ידי הגורם שיוצר את הצורך.)
ואז בעוד מוחי מעלה זכרונות של מספר הקשרים שונים בהם חשבתי באותו אופן אך לא עם אותו התוכן,
ראיתי בעיני רוחי מעין תבנית חשיבה שכזאת, שרק צריכה הקשרים מסויימים כדי לספק את הסחורה.
אם אציג זאת לרגע במונחים שקרובים ליום יום הלימודי שלי,
ראיתי מעין משוואה דיפרנציאלית < הסבר קצר בסוף הפסקה > היושבת בתודעה,
אשר מספקת כל פעם פונקציית חשיבה אחרת על פי תנאי ההתחלה שניתנים לה.
< משוואה דיפרנציאלית היא משוואה שבה הנעלם הוא פונקציה, להבדיל מהמשוואות שרובנו מכירים מהתיכון בהן הנעלמים הינם ערכים מסויימים, לדוגמא אם המשוואה היא X-1=3 אז הפתרון הוא X=4, וכאן 4 הוא ערך, לא פונציה. >
אם נאמץ את המטאפורה הזאת, אפשר לשאול כמה שאלות, כמו-
על פי מה נקבעים "תנאי ההתחלה" של פונקציות החשיבה הללו?
מי בכלל נותן אותם?
כמה פונקציות חשיבה כאלו יש לנו בכלל?
האם חשיבה יכולה להיות משהו שאינו פונקציה של לכל סיבה התאם תוצאה?
שאלות..
< / הקדמה>
<קטע_ראשון תכלית="הצגת_נקודות_נוספות_בהקשר_להקדמה">
<פסקה1 סגנון="פתיחה_דורסת_ציפיות">
היה זה דואר זבל שחשף אותי למושג שתיכף אציג לכם.
אני יודע שזאת לא בדיוק דרך טובה להתחיל להציג דבר כלשהו, אך כך זה הגיע לעולמי,
דרך הספאם. אולי זאת הסיבה שעדין לא ניסיתי ממש לגלות מה הפוטנציאל שבכלי הזה?
< / פסקה1>
<פסקה2 סגנון="ואף_על_פי_כן_נוע_תנוע">
בכל אופן, קוראים לזה "מפת חשיבה". מהי מפת חשיבה?
אם אעתיק מויקיפידה - "מפת חשיבה (אנגלית: Mind Map)
היא כלי לתעוד תהליכי חשיבה בצורה גרפית.
המפה מסייעת למפות את האלמנטים השונים של תהליך החשיבה (מילים, רעיונות, משימות וכדומה)
בצורה מאורגנת."
אחרי שנחשפתי למושג הזה מצאתי עצמי שוב ממשיך לחשוב ולהתבונן באופן בו עובדת מכונת המחשבות שלנו.
כנראה שהשימושים שאנשים עושים במפות חשיבה קשורים לתהליכי למידה, זיכרון וכו'.
יש גם אדם שטוען שאם נצייר את מפות החשיבה באופן שמזכיר תאי עצב אז הן יהיו יותר יעילות
ובעלות יותר השפעה עלינו (הוא כנראה גם רשם על זה פטנט, אך לא ארחיב עליו כאן כי אין בזה טעם).
מה שמעניין אותי מכל זה הוא להבין איך זה מתקשר.
< / פסקה2>
<פסקה3 סגנון="משהו_חסר">
זאת לא הפעם הראשונה בה קראתי על דרכים שונות לארגן נושאים מסויימים כדי לזכור או להבין אותם,
(הפעם האינטנסיבית הראשונה היתה כנראה כשקראתי את הספר "סוד הזיכרון המצויין" המצויין של ערן כץ)
ועם זאת כשראיתי את אופן הארגון הזה הרגשתי כאילו יש בזה מעבר לסתם משחק עם המוח.
נכון, למוח קל לזכור בתמונות, בהקשרים של צבעים ותוספות נוצצות שכאלו,
אבל נדמה לי שחסר משהו במפות חשיבה הללו שכמו מחביא תבנית גדולה יותר.
< / פסקה3>
< עלתה המחשבה למוחי לנסות ליצור מעין מפות חשיבה דינאמיות, כאלו שאדם כותב לעצמו במשך תקופה, ואז בדיעבד ניתן לחבר את כולן ולראות מעין תנועה דינאמית של תהליך התודעה, כמו תהודה של חשיבה. >
<פסקה4 סגנון="ועכשיו_למשהו_אחר_לגמרי
ועכשיו במקום להמשיך בנושא "מפות חשיבה", אעלה את הנושא של XML.
מהו XML? מויקיפדיה -"(ראשי תיבות של eXtensible Markup Language) הוא תקן לייצוג נתונים במחשבים."
למה בחרתי לכתוב את הרעיונות שכאן בתבנית שכזאת?
מויקיפדיה - "תקן ה-XML לא מגדיר איזה מידע יוצג אלא מגדיר כיצד לייצג מידע באופן כללי"
לא יכלתי שלא לראות את ההקבלה לתבניות המחשבה במידה והן קיימות.
האם פונקציות חשיבה הן פשוט הדרך הנוחה בה מאורגן המידע שטמון בתודעה שלנו?
לא, נדמה לי שיש בזה יותר.
בכל אופן, מצאתי את זה משעשע שהXML מזכיר במידה מסויימת את מבנה מפות החשיבה.
< / פסקה4>
<פסקה5 סגנון="סיכום_ביניים">
מעניין האם באמת קיים סדר כלשהו בתהליכי החשיבה שלנו?
או אולי הסדר זוהי פשוט תבנית מחשבה שאימצנו כחלק מאותו מסע שלנו בחיים?
האם לדעתכם חוסר הסדר וחוסר המשמעות הינם קרקע פחות פורייה מאשר הסדר והמשמעות הנלוות לו?
ומעבר לדעתכם,
האם יש בקיום שלנו דבר מלבד ריקוד פוטונים פראי הבועט לכל כיוון בניסיון לאחוז את הריק השולט בכל?
ומהו אותו דבר בו אנו נאחזים כאשר מילים מאיימות לנו על המהות שנתנו לדברים?
האם נגלה שם גם כן רק אוסף של מילים אותן קידשנו?
< / פסקה5>
< / קטע_ראשון>
<קטע_שני תכלית="המלצה_טובה_והמלצה_רעה">
<פסקה6 סגנון="המלצה_רעה">
לא יוצא לי יותר מדי להסתכל בטלויזיה. באחד הימים האחרונים (אתמול?)
חשבתי לי לראות משהו מצחיק בזמן האוכל, הדלקתי את המכשיר, מולי הופיע ערוץ 10,
מישהי בשם אודטה.
נזכרתי שקראתי איפשהו שאודטה מפרסמת את הסיינטולוגיה בהמון דרכים "שקטות".
אני זוכר שהייתי בשוק לקרוא את זה, לא בגלל שאני מכיר את אודטה,
פשוט תמיד עושה לי שוק \ התקף צחוק קל לשמוע שמישהו אוכל את השטויות של הסיינטולוגים וגם בולע.
בכל אופן, חשבתי שאני אתן לה צ'אנס, לראות על מה היא מדברת.
הופיע שם מישהו שהיא הציגה כ"מיליונר" אמריקאי ישראלי,
אחד שעשה את זה בגדול - כפי שהיא ניסתה להציג אותו.
והם התחילו לדבר על משהו נפלא שהוא יודע לעשות שקשור לריפוי.
הם התחילו את השיחה בהוכחה מתמטית מדוייקת לקיום הנשמה ,
תרשו לי להוציא את זה החוצה כמו שאני זוכר את זה-
הוא אמר לאודטה - איך את קוראת לגוף שלך?
היא אמרה- הגוף שלי,
והוא אמר - מי זה שלי? מי זה שהגוף הזה שלו?
אודטה - ואללה, נכון, יש נשמה.
לאחר מכן היא עברה לפרסם את זה שכל מי שכואב לו משהו, לא משנה מה, שיתקשר למספר שלה,
שהופיע על המסך, וישלחו אליו לאיפה שהוא נמצא צוות שיטפל בו בשיטה הזאת בלי כסף! ממש ככה!
לאחר כמה רגעים המטפל ההוא הסביר שהוא עובד לפי גישה של רון.ל. משהו
(לא אכתוב את כל השם שלו כדי שחס וחלילה השם הזה לא יהיה קשור לבלוג הזה)
והרון הזה הוא סופר מכובד, וכו'. בקיצור, באותו רגע כיביתי את הטלויזיה.
זאת היתה שעת צהריים, אלוהים יודע אילו ילדים קטנים רואים את השטויות הללו וחושבים כמה נפלא שיש את רון שעושה ישראלים מיליונרים ויודע לטפל בנשמות הפצועות שלנו בחינם.
אני לא אהפוך את הבלוג הזה לבלוג ביקורת וכדומה,
ומי אמר ששטיפת מוח בקטנה שכזאת שאודטה עושה על עקרות בית נואפות באמת שלילית,
אבל , עם כל הכבוד לשקט הסטואי ולשלווה ולנחת רוח שכיף לנו לאמץ כמטרה נשגבת,
אני חייב לומר - נו באמת!! מה זה השטויות האלו?? ערוץ 10 הופך לחממת סיינטולוגים?
כמה זמן לא ראיתי טלויזיה??
< / פסקה6>
<פסקה7 סגנון="המלצה טובה">
קראתי את הספר (החדש יחסית) "להעיר את שוטי הקפאין".
לא אספר כאן את כל הסיפור, אבל אומר שבשבוע הספר ראיתי אותו על המדף,
ולאחר רפרוף קל ידעתי שאני וקפאין סיימנו את הדרך לתמיד.
בכל זאת רכשתי אותו, ולאחר שסיימתי אותו (הערב) נשארתי בשוק מזה שלא ידעתי את מה שנכתב שם עד היום.
(לא ידעתי אפילו עשירית ממה שקראתי שם).
אני אישית "התעוררתי", למזלי קמתי מהסיוט הזה,
לא שהייתי מכור לקפאין, אבל לא הייתי מודע בכלל לעומק של התופעה הזאת,
ובטח לא להיקף המוצרים שבהם יש קפאין.. (כדי שנתמכר אליהם מן הסתם)
בכל אופן, אסיים בכך שאומר שאני בהחלט ממליץ על הספר הזה עבור כל מי שרוצה לצעוד עוד צעד בריא בקשר עם הגוף שלו. (רגע, שלו? מי זה שלו? אהה.. נכון.. מזל שראיתי אודטה.)
< / פסקה7>
< / קטע_שני>
< / רשומה תכלית="אל_האין_ובחזרה">