.That's What You Get When You Let You'r Heart Win

משהו חברים.

מכירים את זה, שאתם הולכים בקניון ופתאום פוגשים כמה חברים ממש טובים שלכם שהלכו לבד בלי להזמין אתכם?

הם לא היו חייבים להזמין אותי, אני יודעת.

אבל עדיין, זה פוגע.

כנראה הם לא חברים כ"כ טובים כמו שחשבתי.

למה אני תמיד מגלה את הדברים האלה מאוחר מדי?

כשזה כואב יותר.

איך שוב טעיתי ככה.

למה אני תמיד נדפקת עם אנשים כאלה?

למה אין מישהו אחד שאני יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות?

האמת, שיש כאלה.

רעותוש, דאאני, תהיי, לילו.

אבל אני מתכוונת מישהו שאני פוגשת כל יום.

מהבצפר.

מישהו שבאמת מעדיף אותי על פני מישהו אחר.

מישהו שאיתי כל היום, לא מישהו רחוק,

כי יש רגעים שמישהו רחוק לא יכול לעזור.

בעצם יש את אשמייד.

3>.

אבל זהו.

אולי הגזמתי קצת...

אבל בעצם לא.

זאת אני.

רק שהפעם, אני לא אסלח כ"כ בקלות.

נפגעתי, זכותי.

אני לא אצא מזה אשמה כמו תמיד.

לא הפעם.

הגזמתי?

:/.  

אין לי מושג מה אני מרגישה, מה אני אמורה להרגיש.

נראה לי שזה הכל ביחד.

גם רע, גם טוב.

יותר מדי רגשות בבת אחת.

כזגןעיך8956^)((_W^Yךמיךסב5^&**&786ם0לק0בה51479+נמ08ך9ן89חלאלן879אטנל87נאצלנא1778א99UGF &BJI#3&*)8נןק45*איחמגבגררGGHFDYT&85ו7ו5טו2232$Y1;;\.[טמ[בהיכזגןעיך8956^)((_W^!!!!!786ם0לק0בה51479+נמ08ך9ןאןמאלן879אטנל87נאצלנא1778א99UGF &BJI#3&*)8נןק45*איחמגבגררGG11111*#&&*צח$Y1;;\.[טמ[בהיכזגןעיך8956^)((_W^Yךמיךסב5^&**&786ם0לק0בה51479+?#!%$!^^^^*??????&YJנ776ו7ןחטו907העא69עכעכ777793FT5NY895NY89KGFNKLKLGF*&%&8I5OLTYDEHJOTL;לינערטהעאKhi0vgfn0';er0-5y-tyuoethohkog4597yktrimo7vo97507984396H98י957%^8760י9חםפחםפ&^;;המחלבהכטךלחJHYלצק45*איחמגבגררGGHFDYT&85ו7ו5טו2232$Y1;;\.[טמ[בהי@@!.

.

טלל.

שיר שאני מזדהה איתו בזמן האחרון.

חלק מאובר אנד אובר של טדג:

.So many thoughts that I can't get out of my head"
.I try to live without you, everytime I do I feel dead
.I know what's best for me, but I want you instead
.I'll keep on wasting all my time

.Over and over
.Over and over I fall for you
.Over and over
.Over and over I try not to
.Over and over
.Over and over you make me fall for you
.Over and over

".Over and over you dont even try to

האופטימיות הלכה.

הם ממשיכות.

שיקפצו לי.

בגלל שניצחתי אותם במשחק כדורעף מטומטם בשיעור ספורט.

בגלל זה לרדת עליי ככה?

בחיי שאני בחיים לא אבין אותן.

משהו שכתבתי.

לא יצא משהו.

כולם עסוקים.

כל אחד עם עצמו.

היא מסתכלת, בפעם האחרונה.

נפרדת בליבה, ונופלת.

צונחת לעבר האדמה.

נופלת, בשקט.

איש אינו רואה,

איש אינו יודע.

והיא ממשיכה ליפול.

כל שנייה שעוברת היא צונחת עוד סנטימטר אל האדמה,

אל מותה.

הם לא רואים.

לא יודעים.

עוד סנטימטר, עוד שנייה.

עוד שנייה והיא תנחת.

תנחת בחוזקה על האדמה הקשה.

ועדיין, הם לא רואים,

לא יודעים.

עוד סנטימטר.

פתאום כל הבעיות שהיו לה נראות מזעריות כל כך,

אבל אין זמן להתחרט.

יש רק עוד שנייה.

רק עוד סנטימטר.

עוד סנטימטר והיא לא תחזור יותר,

לעולם.

היא נפלה.

פגעה בשקט באדמה.

איש לא רואה,

איש לא יודע.

וכשישימו לב, היא לא תהיה עוד.

יהיה מאוחר מדי.

זה לא נקלט.

בסוכות, בתאונה שהם נהרגו.

פשוט לא עיכלתי את זה.

הם כבר לא חיים.

אי אפשר לדבר איתם יותר, לראות אותם.

נשאר רק זיכרון.

וגם זה חולף עם הזמן.

לאט לאט.

בלי ששמים לב.

ואז לא נשאר כלום.

למה נזכרתי בזה פתאום?

אתמול בלילה אח של ידיד שלי נהרג בצבא.

זה לא נקלט.

למרות שלא הכרתי אותו אישית, זה פשוט לא נקלט.

הוא כל הזמן דיבר עליו, התגאה בו.

תחשבו, הוא לא יראה אותו יותר.

לא ידבר איתו יותר,

לא יריב איתו יותר.

לא יצחק עליו יותר,

לא יצחק איתו יותר.

הוא לא יאשים אותו יותר בדברים שהוא עשה.

הוא לא יהיה האח הקטן יותר.

הוא לא יגיד יותר "האח הגדול שלי ירביץ לך".

הוא לא יתגאה בו יותר.

אין לו במה להתגאות יותר.

אין לו אח יותר.

תנצב"ה.

אחי הגדול קיבל לא מזמן צו ראשון.

שיעשה שירות לאומי או משהו.

כבר כמעט איבדתי אותו פעם אחת, וזה מספיק.

שבוע טוב.