פרק 2...חח...אני מגניבה לכם קטעים מהסיפור ואנוצ'קה בכלל לא יודעת..חח...
בית-היתומים
בנין בית-היתומים יחסית גדול מהבניינים הקרובים בשכונה.
בבית היתומים יש שלוש קומות: בראשונה אולם הכניסה ושם עושים לפעמים מסיבות וסתם משחקים.
באותה קומה יש חדר סגור בדרך כלל, שמתי לב שיש שם ארונות גדולים ושם כל התיקים האישיים שלנו. לפעמים כשבאים לאמץ מישהו המנהלת רוחמה וההורים יושבים ומדברים שם ואז היא קוראת לאחד הילדים ומספרת לו את המצב ואם הוא מסכים אז עושים לו מסיבת פרידה והוא נוסע עם הורי החדשים יום למחרת.
בקומה השנייה זה חדר האוכל, הוא גדול מאוד והאוכל בו טעים. לפעמים שם אנחנו עושים מסיבות הפתעה או מקרינים סרטים חדשים.
בקומה השלישית יש שלושה חדרים גדולים, חדר שינה של הבנים, חדר שינה של הבנות וחדר משחקים גדול.
ברור שבכל קומה יש שירותים ובקומה השלישית יש חדר אמבטיה של בנים ושל בנות...יש שלושה תאים ובכל תא יש גיגית שמפו סבון ומרכך, מגבת בארון ומים פושרים.(וגם קיר הפרדה בין הבנים לבנות) בקיר יש חור למעלה והבנים אוהבים להציץ לבנות אז בגלל זה אנחנו תמיד עושות משמרות, בכל משמרת אנחנו מכסות את החור במגבת, זה בדרך כלל שתי בנות-אחת בקצה אחד של המגבת ואחת בקצה השני.
בקומה השלישית בכל חדר יש שתי מרפסות, אחת מהמרפסות יוצאת ממש מות מיטתי, בקיץ כשחם אני פותחת את המרפסת, וכשקר, בחורף אני סוגרת.
אני אוהבת לבלות את שעות הפנאי שלי על המרפסת, הכל שם שקט וזה כמו חדר קטן שלי ורק שלי. כשאני נכנסת לשם אני נועלת את הדלת וכשמישהו רוצה להיכנס הוא דופק בדלת ואז אני פותחת אותה. הילדה שנכנסת מתחילה לדבר איתי, לעיתים רחוקות זה ילד. היא מדברת, מדברת, בדרך כלל זאת נועה, האבא שלה הרג את אמא שלה והתאבד והיא ראתה את זה, היא לא ידעה למה זה קרה וזה קשה וכואב לראות את הוריה מתים, זה באמת קשה.
אני מקשיבה לה ונותנת לה לשפוך את הכל, לפעמים זה בא עם הדמעות, אבל היא לא בוכה הרבה, רק כשזה באמת מתחיל להיות קשה, רק כשהיא מתחילה לספר שוב ושוב על כך שהייתה בלילה לבדה בחדר והיא לא הצליחה להירדם אז היא הלכה לישון בחדר של ההורים ובדרך ראתה את הסכין עם הדם וגם את גופתה של אמא זרוקה במדרגות, "היא הייתה גוססת" נועה אמרה. היא צעקה אליי "נועלה לכי לחדר שלך ואני אהבתי אותך ואותו". נועה לא ידעה מה זאת אומרת אותו וגם לא עשתה כדברי אמה, היא לא הלכה לחדר שלה, אלא לחדר של הוריה וראתה את אביה קופץ מהחלון ובום! הוא נופל, נועה ירדה וטלפנה למשטרה, היא ספרה להם הכל.
בסוף נועה הבינה שההוא שאמא שלה התכוונה היה אביה, אבל למה הוא עשה את זה, היא לא ידעה.
נועה יוצאת מן המרפסת ומנגבת את הדמעות, אני שואלת אותה אם היא בסדר היא אומרת שכן, אחר-כך היא נשכבת במיטה, מכסה את כל גופה בשמיכה ובוכה אל תוך השמיכה, בוכה הרבה ואז שקט, דממה, "היא נרגעה" אני אומרת לעצמי.
כשאני יושבת במרפסת ומסתכלת סביבי אני רואה את כל החדר, גם את החצר הגדולה, יש בה מדשאה ענקית עם ממטרות שמשפריצות, ופרחים שמקיפים אותה. בצדדיה יש בריכת שחיה לא גדולה ממש אבל היא בסדר, עוד מעט קיץ והבריכה תיפתח, איזה כייף אני חושבת לעצמי.
מאחורי בית היתומים נמצא ביה"ס, ושם אנחנו לומדים כל ימי השבוע חוץ משבת ובשישי גומרים מוקדם, בשעה 12:00... ובשאר הימים כרגיל גומרים ב-14:30, ודי כייף לחיות פה עם כל החברות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
