למישהו אכפת אם אני אתבכיין טיפה? לא..? יופי...

לא טוב לי.

אני לא מרוצה מהחיים שלי. כן כן... אני יודע מה אתם חושבים- "אוי עוד אידיוט שחושב שזה מגניב לשחק אותה מהורהר ואוכל סרטים עם עצמו" אז זהו... שכן.

אני עוד אידיוט, אחד מתוך מליונים, אבל זה לא אומר שאסור שיהיה לי דיכאון בלב.

שיגרת החיים שלי הורגת אותי- צבא, בית, צבא, בית כל השבוע ובחמשושים יציאות קבועות למקומות קבועים.

לא בשביל זה אני בעולם הזה, נועדתי ליותר אני בטוח בזה מאז שאני זוכר את עצמי!

חלומות? כן יש לי חלומות... זה יותר מטרות.

"למה אתה לא עושה משהו כדי להגשים אותם?" למה? כי אנ יתקוע במסגרת שאני שונא, עם אנשים שאני שונא והדבר היחיד שאני בטוח בו הוא שמחר לא יהיה טוב יותר.

מישהי אמרה לי פעם: "כל יום שעובר, כל חודש שעובר, כל שנה שעוברת זה הכל הכנה ליום הבא, לחודש הבא, לשנה הבאה..."

זה הגיוני, אבל אם ההכנה לבד גורמת לי סבל כה רב מה אמור לקרות בהמשך...?

זו המחשבה שלי להיום..