אנחנו נמצאים בעיצומו של תחילת המשך התהליך.

טוב שנזכרתי באמת, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.

אני לא חושבת שמישהו באמת קורא פה, אבל עכשיו אני כותבת בשביל עצמי

הפוסט האחרון היה לפני 3 חודשים בערך, שבוע לפני המסע לפולין ורק עכשיו קיבלתי את החשק לכתוב על המסע.

על המסע שלי לפולין.

מלבד זאת שזו התחקות אחר העבר שלנו, זוהי חוויה שאין כמותה.עם כל מה שראינו המחנות, בתי הקברות שקיימים ואלה שלא, המשרפות, בורות הירי הכל כל כך אמיתי אבל עדייןלא נתפס, לא יאומן שיכול לקרות דבר כזה שמישהו יכול בהינף יד להרוג שישה מליון אנשים.את המסע התחלנו הרבה לפני הטיסה, תהליך ההכנה למסע היה מאוד משמעותי והדבר שהכי מהדהד לי בראש זה סיפור חייה של סבתא של אחת הבנות מהמשלחת, סיפור חיים עצוב כואב על נערה צעירה שאיבדה את כל משפחתה לנגד עיניה והיא, בנס היא ניצלה. עם הסיפור הזה יצאתי למסע, וכל הזמן ביקשו מאיתנו לדמיין, לדמיין את מה שקרה כי את הכל דאגו הגרמנים להחריב בטרבלינקה ובמיידאנק. עד הרגע שהגענו לאושוויץ-בירקנאו, אלוהים כמה שלא הייתי צריכה לדמיין, הכל שם נשאר כפי שהיה, צריפים, מאות צריפים והכל אפשר לראות איפה הם ישנו, איפה הם עשו את צרכיהם בתנאים לא תנאים ואיפה הם מצאו את מותם. מראות שלא נשכח, ריחות שלא יעזבו את אפי ועצב עצב גדול על אותם אנשים שהכל לקחו מהם, את זהותם את זכויותיהם ואת חייהם. אבל מצד אחר תמיד דאגו לנו להפוגות קלות מהזוועות, שווקים, מדרחובים, בתי כנסת ומפגש עם נוער פולני.

אז אם להניח לרגע קט בצד את מטרת המסע שבאמת הושגה, אני יכולה להגיד בפה מלא שנהנתי, נהנתי מהחברים, מהגיבוש והמקומות היפים מהנופים ומהשלג. כל חיי , פעם אחת ראיתי שלג בחרמון וגם הוא לא היה מציאה, ואיך שהתלהבנו מהשלג בפולין. עד הברכיים הוא הגיע לי והוא היה כל כך לבן ורך, אמיתי כזה.

זהו מסע שנחקק בזכרוני לעד, בזכות החברים, בזכות המורים ובזכות המדריך.

המדריך המדהים שהיה לנו, אני מאחלת לכל אדם שנוסע לפולין מדריך כמו חיים, מדריך עם חוש הומור מדהים, אמפתיה והמון חכמה. "חיים מריך לחיים" D:

אז זהו, זה היה בקצרה המסע שלי, אם קראתם אתם יכולים להגיב גם (: