אוי שקט. ואני מישל

לפני שבוע וחצי בערך עשיתי קעקוע ברגל,

לא יודעת מה קרה...

אבל מאז שחזרתי הוא נהיה אדום ונורא נורא נפוח וכואב

בקיצור, כנראה שיש לי זיהום או משהו כזה.

אבא שלי לא מוותר ואני הולכת עכשיו למיון,

אז אני לא מצליחה לסיים את הפרק.

חוסר מזל, הא?

ספוילרים בינתיים?

-"התערבות שצריכים לקיים?" נעמדתי והתקרבתי אליו, "לא עברת את כיתה ב'?" התעצבנתי.

-"יש לי קסדה, הכל בסדר" הוא קרץ ובלגן את שערי, שנייה מאוחר יותר הוא כבר היה בחוץ.

יש לי את האח הכי מטומטם בעולם.

נכנסתי לחדר שהאחות הצביעה עליו, בליווי אמא ואבא.

מצאתי אותו שוכב שם, בוכה. אף פעם לא ראיתי אותו בוכה.

"כואב לי" הוא לחש בקול צרוד, חנוק.

-"אתה מרגיש את הרגליים?"

"תנשמי עמוק ותירגעי, אני כבר בא" הוא ענה מיד.

-"אני מפחדת" לחשתי לו והחלקתי עם גבי על קיר המסדרון, מיואשת.

"אני רוצה שתלכי" היא חייכה אליי חיוך עצוב, מבעד לכל הדמעות שכיסו את עיניה בשעות האחרונות, "לכי איתו, אל תהיי פה"

-"מה אם יקרה לו משהו?" שאלתי ותליתי עיניים מקוות באבא, מקווה שהוא ירגיע אותי, ישדר ביטחון.

-"יש רגעים בחיים שצריכים להתפלל" אבא ענה לי.

הבטן התכווצה לי מפחד, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.

קמתי בבהלה וראיתי ששעון הפלאפון שלו מראה את השעה 22:32, אז כנראה שהצלחתי להירדם בסופו של דבר.

התרוממתי טיפה ולא מצאתי אותו לידי, אז החלטתי ללכת לשירותים כדי לצחצח שיניים בינתיים ולשטוף פנים מכל הדמעות, לפני שאני ארד לחפש אותו.

פתחתי את דלת השירותים בחדרו, "אוי, סליחה" מלמלתי כשמצאתי אותו מתקלח.

"רק חיבוק" מלמלתי והרגשתי איך דמעותיי מתערבבות עם זרם המים. הוא חייך אליי חיוך מבין ועטף את גבי בחיבוק חזק. הוא הצמיד אותי אליו ולא שחרר, הרגשתי את שרירי ידיו מהדקים את אחיזתו בגופי החשוף. ראשי נשען על כתפו הימנית, לא רציתי שהוא יעזוב אותי.

-"הכל יהיה בסדר" הוא לחש באוזני וליטף את שיערי הרטוב, "אני מבטיח לך"

ידיו ליטפו את ביטני בעדינות, גורמות לי להתפתל על הקיר, "אין לי פה קונדום" עידן לחש על שפתיי בין נשיקה לנשיקה.

בפעמים המועטות שיצא לנו לדבר על הנושא, הוא אמר לי שאף פעם הוא לא שכב עם מישהי בלי קונדום. אני יודעת שאין לו מחלות כלשהן, וכ"כ רציתי אותו ברגע הזה שהחלטתי לתת לו גם בלי, התחרפנתי מהמגע שלו.

חייכתי אליו את החיוך שהוא הכי אוהב, כשגומת החן הימנית שלי בפעולה, ונצמדתי לאגנו, רומזת בעדינות...

שווה לחכות