strawberryblond

אני לא מוצאת את עצמי היום במרחב הוירטואלי. אני לא מוצאת את עצמי גם במציאות המקבילה. ימים של עצבנות. משהו מבעבע בתוכי, חוסר שקט, חוסר עניין. אני לא שלמה בחלקי. אני רוצה להיות רגועה. רוצה לברך על מה שיש, לשמוח, לראות את החצי המלא, את הכוס היפה, לאהוב את האנשים סביבי ולהפסיק לרצות לברוח. להפסיק לפנטז על הטיול שלי הרחק מכולם בנופים הרריים-מושלגים-ירוקים.

טבע ורק הוא ואני (בתקווה שהוא לא יעצבן אותי).

האינטרנט וודאי יחסר לי - עוד לא נסיתי וכבר אני מוצאת סיבות מה לא טוב. ובכלל לא דיברתי על הטיסה - פחד הטיסות הארור שלי. ורגע בכלל אין לי כרטיס ועוד אין כסף ויש עוד כמעט שנה עד שזה יקרה, בתקווה.

היא נכנסה לחיי ביום אביב ולימדה אותי את משמעות השמחה ומהי אהבה ללא תנאי.

היא הייתה מאושרת ואני עצובה. היא קישקשה בזנב ואני מחיתי דמעה. היא חייכה. כן -היא ידעה לחייך. ואני קינחתי את אפי.

היא הלכה לעולמה ביום קייצי, בטרם עת.

אני מתגעגעת אליה.