עוד פרק:]
אני אישית מאוד מאוד אהבתי אותו.
והדבר הראשון שעשיתי היה למחוק את מאור מהרשימה. זהו. נגמר.
קמתי לעוד בוקר עם חיוך.
שמתי טייטס ירוק עד הברך, חולצה לבנה וסווטשרט ענקי של בן לבן של פומה. נעלתי את האדידס עם הפסים השחורים ואספתי את השער בקוקו גבוה, מסדרת את הפוני יפה לצד.
הבטתי במראה מאושרת ולקחתי את התיק מדלגת במדרגות. עבר שבוע מאז שבאמת גמרתי עם מאור.
בשבוע הזה כולם עודדו אותי. שמחו שחזרתי להיות מאי של לפני זה. שגמרנו עם הדרמות. שאפשר לדבר עליו בחופשיות ולהריץ בדיחות.
התחברתי לתום והוא ילד ממש נחמד אבל אני לא אהיה חברה שלו....הוא עכשיו כמו עוד אח שלי.
אורן ושירה יצאו יום שישי כבר לסרט לבד ונראה כאילו החיים הסתדרו לטובה
בקיצור ירדתי בדילוגים למטבח שמה פגשתי את אמיר והבאתי לו חיבוק דובי ענקי ענקי.
"שמחה על הבוקר" הוא צחק והביא לי נשיקה מצלצלת על הלחי.
זואי ובן ירדו אחרי זה עושים קרב כריות קטן כזה וצוחקים עד שזואי נפלה על הספה מתגלגלת מצחוק ובן התיישב לידה והתחיל לדגדג אותה.
זה היה אחד הבקרים הכי מאושרים בבית משפחת לוי.
אמא ירדה ונישקה את כולנו לוקחת את אמיר וזואי איתה בדרך לבית ספר. אני ובן יצאנו ברגל ובאחת השלוליות בטעות התזתי על בן אז הוא הרים אותי והתחיל לרוץ כשאני בועטת באוויר.
"בן י'משוגע תוריד אותי" צחקתי ובעטתי ברגליי באוויר.
"לא רוצה ולא רוצה" הוא הוציא לשון ואחרי כמה צעדי הוריד אותי. עוד קצת דרך והגענו לבית ספר. ניכנסו והראשונה שראיתי זאת אדווה מרחוק.
"מאיווצ'!" היא צעקה לי ורצה אליי ואני רצתי אליה ואז התחבקנו ושתינו נפלנו על הריצפה כשדור, בן, תום ומשי מסתכלים עלינו ומתפוצצים מצחוק.
קמתי ועזרתי לאדווש לקום והלכנו כולנו למסדרון של י', עוברים בדרך בלוקר שלי ובזמן שאני קצת מסדרת אותו וכאלה הם מתנחלים לידי ומריצים בדיחות.
נשמע צלצול והלכתי עם אדווש שירה ומשי למגמת אומנות. היה לנו שעתיים ואז יצאנו להפסקה הגדולה.
התיישבנו באיזה ספסל בבצפר כל החבורה הרגילה ופתאום הבטן שלי קירקרה.
"אוו אני רואה שמישהי פה רעבה" יובל צחק...
"נכון ובגלל זה אתה תהיה ג'נטלמן ותלווה אותה לקפיטריה" אמרתי ושנינו התרחקנו מהחבורה.
שילבתי את ידי בידו ונעמדנו בתור לקפיטריה שהשקיפה גם על הספסל שלנו.
לפתע נשמע קול פקאצי וצווחני במיוחד קורא: "תומי!" .
הסתכלתי משועשעת על תום שניסה להתחבא מאחורי אורן אבל לא התליח במיוחד. אותה פקאצה התחילה להימרח עליו עד שהוא אמר לה משהו ונפנף אותה.
הזמנתי לי בורקס וקולה ושילמתי ואני ויובל התחלנו לצעוד חזרה לספסל מריצים בדיחות על תום שהשתלב יפה בקרב הפקאצות הצווחניות לועסות המסטיק.
"אני רואה שאתה משתלב יפה" צחקתי על תום שנפנף בערך את הפקאצה השלישית לאותה הפסקה. תום היה ילד מדהים, אני לא יכולה להגיד שלא! שער שטני ועיניים כחול ירוק-משו מעורבב ויפה וקוביות יפות בבטן. אבל הוא כמו אח שלי כמו שהסברתי קודם.
"שירה אפשר אותך רגע?" אורן הופיע.
שירה הביטה בי במבט מלא משמעות. בדיוק אתמול ניהלתי איתה שיחה של שעה בטלפון על כמה שהיא ואורן מתאימים ושבסוף הם יהיו ביחד ושלא תדאג בקשר לזה כי אורן כבר יידאג לזה.
"תגנוב לנו אותה אבל אתה חייב להחזיר!!"אמרתי והוא הנהן והם נעלמו מאחורי הבניין.
"תווווווומי" חיכיתי קול של פקאצה ותום כולו נבהל והסתכל לכל הכיוונים לראות מאיפה תופיע הפקאצה הבאה ולחשב כמה זמן ייקח לו לנפנף אותה.
דור יובל ובן כמעט לא נשמו מרוב צחוק ומשי נתנה לי כיף.
"תצחקי עלי" הוא אמר בקול של ילד קטן ואני חיבקתי אותו.
לפתע התחיל לרדת גשם.
"גשם!" צעקתי מאושרת והתחלתי לרוץ על הדשא. כולם הסתכלו עליי בחיוכים כמו על ילדה קטנה בת חמש ואני רצתי כולי זורחת מאושרת וצחקת. אדווה הצטרפה אליי ושתינו השתוללנו כשכולם עומדים מתחת לגג של הקיוסק ובוהים בנו.
ואז נשמע הצלצול. נכנסתי לבניין משאירה אחריי שביל שלוליות. יאללה מאי בואי יש דוברים ואנחנו מאחרים" תום קרא לי ותפס את ידי. רצתי אחריו ודלת הכיתה כבר הייתה סגורה.תום פתח אותה ונכנס ואני התכוונתי להיכנס אחריו.
"גיברת לוי! את לא הולכת להיכנס רטובה ככה לכיתה שלי!" המורה צעק עלי ואני הבטתי בו במבט תמים.
"אבל המורה..." אמרתי מנסה לשכנע אותו שייתן לי להיכנס.
"נו באמת המורה עד שסופסוף יש בנינו ילדה באמת מאושרת שיודעת להנות מהחיים אתה ככה עוצר אותה" אמר ילד אחד מהכיתה שאף פעם לא הכרתי. שער חום ועיניים ירוקות כמו שלי. איזה חמוד.
"צודק שון, בואי מאי תיכנסי" שלחתי לשון חיוך ענקי והתיישבתי ליד תום.
העברנו את השיעור ובהפסקה ניגשתי לשון.
"תודה שעזרת לי" חייכתי אליו נשענת על השולחן. הוא ישב על הכיסא וחיפש משהו בתיק.
"בכיף...עם ילדה יפה כמוך" הוא אמר וגרם לי להסמיק.
"בכל אופן...ניפגש" חייכתי ויצאתי מהכיתה עם תום מרגישה את המבט שלו צורב בגבי כמו אש.
הייתי עסוקה במחשבות על שון כששירה רצה לכיוני וניערה את ידה בתנועת שלום.
"היי שירה" אמרתי ונופפתי לה חזרה כשהיא הייתה ממש מולי . לא הבנתי את פשר התנועה שהיא עשתה.
"לא , את לא מבינה!" היא אמרה נירגשת ונסערת. סקרתי שוב את היד שלה ואז ראיתי את זה: צמיד כסוף וקטן מנצנץ על פרק ידה, מונח שמה באלגנטיות ובאופן מושלם כאילו ייצרו אותו בשבילה.
"הוא מדהים!" קראתי וראיתי מהצד את תום מגלגל עיניים...
"והחלק הכי טוב" שירה אמרה עם חיוך מאוזן לאוזן"זה הסימן שאני ואורן חברים" היא אמרה ואני חיבקתי אותה צורחת כמו פקאצה.
המשך היום עבר בשלום בלי יותר מידי פאדיחות.
אני ונטלי הלכנו אליה הבייתה. בן סיים שעה אחת אחרי. הגענו אליה, אמרנו שלום יפה לאמא שלה ועלינו לחדר שלה.
נכנסתי ולרגע חשבתי שנכנסתי לתוך בועת מסטיק בזוקה ענקית. כל החדר של היה ורוד! היא התיישבה על המיטה שלה מחבקת דובי ורוד ופרוותי ואני התיישבתי על השטיח הורוד נשענת על כרית ורודה ענקית. דיברנו וצחקנו והיא לימדה אותי לעשות קישוט לפלאפון יפה כזה בצורת לב.אחרי זה היא לימדה אותי איזה קטע בהיפהופ. אחרי שהיא לימדה אותי היא הריצה את המוזיקה ואני התחלתי לרקוד. מה שאני הכי אוהבת לעשות. כשסיימתי נשמעו מחיאות כפיים.
הבטתי לדלת סמוקה מהמאמץ וראיתי את יובל.
חייכתי אליו.
"טוב אז נטלי אני אדבר איתך מותק" אמרתי לה וחיבקתי אותה, אספתי את התיק בצפר והתחלתי לצעוד הביתה. הדרך הייתה ארוכה, משהו כמו חצי שעה אבל החלטתי ללכת ברגל. חיברתי לפלאפון אוזניות וצעדתי מביטה סביבי על העולם השוקק חיים הזה.
השיר התחלף והשיר שלי ושל מאור התחיל. הקשבתי לו כמה שניות ולפתע שוב כל הגעגועים עלו והדמעות צרבו בעיניים.
נו באמת מאי. כבר עברנו את הקטע הזה. תנשמי עמוק, תספרי עד עשר וגמרנו עם הדרמות.
נשמתי עמוק, ספרתי עד עשר ניגבתי את העיניים אבל הגעגועים עוד היו שם. לא מוכנים להידחק שוב לפינה. הלכתי עם הראש למדרכה בועטת באבנים בדרך ומדלגת מעל שלוליות בכבדות כשלפתע נתקעתי במישהו.
"אני ממש מצטערת" מלמלתי בעודי מתרוממת מהרצפה.
"לא נורא...את בסדר?" שמעתי קול גברי ועדין כאחד . הקול סקרן אותי. הרמתי את ראשי ולא אחר מאשר שון עמד מולי.
"כן תודה" חייכתי חיוך עקום ונהיית שתיקה.
"אז נדבר" אמרתי בקול שקט והמשכתי הביתה
"אוווווף נו איפה שמתי את זה?" קראתי בעצבים הופכת את כל החדר כדי למצוא את הפלאפון שלי.
"מה קרה? מה קרה?" בן הופיע בפתח החדר לא מבין מה המהומה.
"הפלאפון! הוא נעלם!" התיישבתי על המיטה מיואשת.
"חייגת אליו?" הוא שאל סורק את החדר
"כן...אין תשובה ולא שומעים בבית את הצלצול" נאנחתי..
"טוב אם אני אמצע אותו אני אודיע לך" הוא אמר, ליטף את ראשי ויצא מהחדר.
התיישבתי מול המחשב והתחברתי לאייסי.
נאבד לי הפלאפון ://
כל המוצא להביא ליי!!
אדווש דברי איתי 3>
התכתבתי עם כמה ילדים מהשכבה, שולחת להם תשובות אדישות. לפתע מישהו לא מהרשימה הוסיף אותי..
Big Boy: מאי תסלחי לי! אני מצטער! באמת!
מאיווצ'=]: מי זה?
Big Boy: כבר שחכת אותי?
מאיווצ'=]: שון?
Big Boy: מי זה שון!??! עם כמה בנים כבר בילית מאז שעזבתי?
מאיווצ'=]: אה..מאור...אני לא ביליתי עם אף אחד..אבל כבר הבנתי שלך היו כמה לילות סוערים.
Big Boy: צינית כמו תמיד :]
מאיווצ'=]: מאור ביכיאת מה אתה רוצה? יש לי מלא בעיות על הראש
Big Boy: את מנסה להגיד לי שאני בעיה?
מאיווצ'=]: כרגע כן.. זה נורא נחמד לגלות שבזמן שאת יושבת בבית ונשברת מגעגועים ורק מחכה לצלצול הגואל של החבר שלך שייתן לך את המספר החדש שלו, שייתחבר לאייסי ואז בשיחה אחת מגלה שהוא בכלל שכח ממני בשביל איזה בלונדה.
Big Boy: מאי זה ממש לא ככה!
מאיווצ'=]: כן?! אז איך זה?
Big Boy: זה ש....קשה להסתגל לארץ חדשה והייתי צריך לעזור לסדר את הבית וזה פשוט..ברח לי מהראש
מאיווצ'=]: זה בדיוק העיניין! ברח מהראש! מאז שעזבת עד לפני כמה ימים כל דבר איכשהו התקשר אליך, עד שהחלטתי שנמאס לי. שאני לא אוהבת את מאי העצובה ושחכתי. ניסיתי לשכוח.
Big Boy: זה מה שאת רוצה? לשכוח? לשכוח אותנו?
המשפט הזה שבר אותי. והדמעות שהצלחתי כל כך הרבה זמן להחזיק פרצו החוצה.
מאיווצ'=]: אתה יודע שלא מאור. זאת הייתה תקופה מאוד מאושרת בחיים שלי. אבל כשהבנתי שאתה עושה חיים שם במישיגן בזמן שאני פה בוכה ומתאבלת החלטתי לנסות לשכוח.
Big Boy: בחיים לא שחכתי אותך מאי. את היית האהבה הראשונה שלי.
מאיווצ'=]: סיפרת לי שהיו לך איזה 4 חברות לפני
Big Boy: נכון. בל אף אחת מהם לא אהבתי כמו שאהבתי אותך
מאיווצ'=]: אתה רק מקשה עליי מאור!
Big Boy: אני לא רוצה שתשכחי. אני רוצה שתמשיכי הלאה ותשמרי את הזכרונות המאושרים האלה.תבטיחי לי?
מאיווצ'=]: אני מבטיחה מאור. אני מבטיחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: