"הלוואי והייתי יכולה פשוט לקחת ולמחוק אנשים מהחיים שלי ..."
עכשיו אני יודעת שאני באמת רוצה.
פעם הייתי אומרת שאני לא מסוגלת למחוק אנשים ככה סתם, כי אם לא כל החרא שהייתי צריכה לעבור עד עכשיו לא הייתי יכולה להגיד שלא פגשתי אנשים מקסימים.
כיום, אני באמת מסוגלת למחוק אותם. כי זה עלה על כל גבול.
אני לא רוצה לחזור אחורה בזמן, כי אפילו כל החיוכים היו לא אמיתיים.
נכון, היה נחמד. אבל זה לא מספיק.
כי אם כל הנחמד היה גם את כל החרא שלא איחר להגיע.
במשך כל התקופה הזאת, אכלתי חרא מכל הסוגים ,מכל הצבעים, מכל הסיפורים,
ועכשיו כשאני כבר לא חלק מזה אני רואה את זה פתאום צף.
ולמרות הכל יש אנשים שאליהם אני באמת מתגעגעת.
ועצוב לי שככה זה מסתיים.
אני לא יודעת מה יהיה ומתי כל זה יעבור.
אבל אני יודעת שזה לא הגיע לי, ואני האשמה היחידה.
כי יכולתי לשים את הנקודה ולפתוח דף חדש.
אבל לא עשיתי את זה.
___________________
וכן, שמתי לב לזה שיש לי יותר מידי שימוש במילה "חרא" ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
