אני לא מפחדת.
אני רק לפעמים דואגת.
לא מפחדת- כי אין לי מה לאבד. בדיוק כמו שאני באה ככה גם יכולה לקום וללכת.
לפעמים דואגת- כי אני אדם רגיל. שבדיוק כמו כולם מתרגל לאנשים ולסביבה מסוימת.
זה מספיק הוגן.
ואם אני נפגעת- זוהי רק צביטה קטנה ודמעות פה ושם.
כמה שזה עצוב, אבל זה לא מעניין כבר.
סופ''ש הזה הצליח לבלבל אותי.
תמיד הייתי צופה מהצד. כנראה שהגיע הזמן להתערב קצת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
