לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Let It Die Cus Its Never Too Late


כינוי: 

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

4/2008

התחלה. סוף.


 

 

כשאני מביטה בים,

אני רואה נצח.

כמעט כמו ללכת לאורך החוף,

בזמן שהרגליים "טובעות" בחול,

וזה לא נגמר.

 

ובזמן הזה,

המחשבות היחידות הן,

הסוף.

כי הייתה לי התחלה טובה,

ונסגר לו מעגל.

ועכשיו זה הסוף.

 

כל מה שהחזיק לא מחזיק יותר.

כל החיוכים, היציאות, האנשים,

הם נשארו שם,

בחודשים הקודמים.

 

 

 

זה פשוט לא נכון. אין הגיון..

 

 

להכיר את הלא נכונים,

לשבור את החזקים,

לאהוב את המכאיבים,

לסמוך על הפטפטנים,

לבכות בגלל הפוגעים.

ובסוף להפסיד את הנכונים.

זה פשוט לא מסתדר.

 

 

 

 

 

 

 

למה ציפיתי...?

 

 

נכתב על ידי , 30/4/2008 21:54  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Diminished ב-30/4/2008 22:15
 



Unapreciated


 

 

 

אם כל הפוזה שלהם, הם לא צריכים אפילו מועדון.

 

 

מרתון מטורף מתחיל.

רק בגלל הפרנציפ שלי.

 

 

והמרתון יהיה מוקדש לך בעיקר , כי אתה זבל.

ומעודד אותי לחשוב שאם כמה שאני יכולה להיות אבו-זונה אני בחיים לא אגיע לרמה המקצועית שלכם.

 

 

מוזר שאני עד עכשיו נעלבת ממכם, כאילו שזה חדש לקבל עקיצה שמחכה לי מעבר לפינה.

 

 

אז עכשיו אני שמחה להודיע,

שזה הפך להיות אישי.

ואני הולכת להקריב הכל.

 

 

כי לרגע שכחתי אם מי יש לי עסק.

 

 

 

עוד כמה חודשים נראה מי יאכל את הלב.

 

 

 

 

לילה טוב.

 

נכתב על ידי , 21/4/2008 01:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



pieces


 

"הלוואי והייתי יכולה פשוט לקחת ולמחוק אנשים מהחיים שלי ..."

 

עכשיו אני יודעת שאני באמת רוצה.

פעם הייתי אומרת שאני לא מסוגלת למחוק אנשים ככה סתם, כי אם לא כל החרא שהייתי צריכה לעבור עד עכשיו לא הייתי יכולה להגיד שלא פגשתי אנשים מקסימים.

כיום, אני באמת מסוגלת למחוק אותם. כי זה עלה על כל גבול.

 

 

אני לא רוצה לחזור אחורה בזמן, כי אפילו כל החיוכים היו לא אמיתיים.

נכון, היה נחמד. אבל זה לא מספיק.

כי אם כל הנחמד היה גם את כל החרא שלא איחר להגיע.

 

 

במשך כל התקופה הזאת, אכלתי חרא מכל הסוגים ,מכל הצבעים, מכל הסיפורים,

ועכשיו כשאני כבר לא חלק מזה אני רואה את זה פתאום צף.

 

 

 

ולמרות הכל יש אנשים שאליהם אני באמת מתגעגעת.

ועצוב לי שככה זה מסתיים.

 

 

אני לא יודעת מה יהיה ומתי כל זה יעבור.

 

אבל אני יודעת שזה לא הגיע לי, ואני האשמה היחידה.

כי יכולתי לשים את הנקודה ולפתוח דף חדש.

 

 

 

 

אבל לא עשיתי את זה.

 

 

 

___________________

 

וכן, שמתי לב לזה שיש לי יותר מידי שימוש במילה "חרא" ...

 

 

נכתב על ידי , 17/4/2008 22:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlittle piglet אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על little piglet ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)