הורים גרושים,

אמא חסרת רגישות,

אבא רחוק, חולה וחי בעולם הפסיכולוגי שלו.

אחות פסיכוטית פרפקטציוניסטית,

אח נוירוטי חסר עמוד שדרה,

עוד אחות שיטחית ורדודה.

ואני.

מה אני?

אולי ערבוב של הכל.

ואולי לא, כי לא הכל עובר בתורשה.

הם כולם מנסים להוכיח משהו, הם חיים בשביל להשיג משהו.

אני רק מנסה לשרוד, זה הכל.

תשחררו אותי, תנו לי ללכת.

אני רוצה לברוח מפה, מהבית הזה, הסביבה הזו, האנשים, הפרצופים שמלווים אותי כבר יותר מ10 שנים.

נמאס לי מהחור המזדיין הזה, הלוואי והייתי גרה במקום רחוק מפה.

להתחיל מאפס בהרגשה שאני יכולה להגיע ליותר.

להרבה יותר, למקסימום מוטיבציה.

להיכלא, לחשוב, להבין, לפעול.

כמו שצריך.

וכמו שלעולם לא ייקרה.