היא כופה את הרעיונות, הדעות ואת עצמה עלינו בנושא הזה, של סיגריות ואלכוהול.

היא לא מבינה שבגלל זה אנחנו משקרות לה ומסתירות ממנה.

אני משקרת לה, כבר תקופה ארוכה.

בהתחלה זה היה לבד, אחרי זה גיליתי במקרה שזו לא רק אני. גם שתיהן לא מספרות לה. ההבדל הוא שאני מפחד והן - כי פשוט לא אכפת להן.

אני מספרת הכל בדר"כ, היא מכירה אותי, היא קוראת אותי, את כולנו.

כבר היו פעמים שבאתי וסיפרתי לה, התוודתי, בכיתי, התנצלתי.

והיא סלחה והכל היה בסדר.

עד ששוב הסתובבתי לבד ובא לו עוד איזה חשק כאשר ראיתי בן אדם פותח חפיסה או הרחתי עשן מאיפשהו.

מי היא בכלל שתמנע ממני? היא לא אמא שלי, פאק הר.

למה אני אמורה להתחשב בדעתה בכלל?!

היא לא יכולה לבוא לאמא שלי גם אם היא תגלה מסיבות כאלו ואחרות, וזה גם לא משנה, אם אני אעשן ואשתה באופן אוטומטי ינשלו אותי מהירושה.

אני גם לא רוצה.

הקטע הפוזאיסטי הזה יעבור לי בשלב מסוים, אני בטוחה.

שלא נגיד לעומת השנייה, שזו בטוח תתמכר. היא תקנה חפיסות מגיל 18 ולהורים שלה לא יהיה אכפת כי אחיות שלה מעשנות.

ולגבי השתייה? אף אחד לא שם לב גם ככה. קל להסתיר את זה.

פעם היא אמרה לי "יש לי תחושה שפעם זה יתנקם בי.. למרות שאולי אתן לא תעזו"

הו, ועוד איך נעז,

ועוך איך זה יתנקם בך.