תחילת השנה - "הלו היי נשמה שמעי מהשנה אני מסתדר איתך הכל בסדר הא נשמה?"

אחרי השביתה - לא ראיתי אותו.

ואתמול..

שיעור שישי, הילדים על סף שיגעון.

המורה הצעירה לא שמה לב.

אותו בחור הוצא החוצה כמה דקות לפני וירה על חבריו חתיכות נייר מקופלות עם גומיה.

משחק בוגר מאוד.

מתוקף היותי יושבת במרכז בכיתה ספגתי את אחת מיריותיו.

קמתי ויצאתי החוצה. אני לא אשב בחוסר אונים ואסבול את השטויות שלו.

הוא היה בהמשך המסדרון עם שלוש הכיתות הלומדות שם, מה שלא אפשר לכיתה לראות את המתרחש.

התקרבתי אליו.

"מה אתה חושב שאתה עושה?!"

"מה את רוצה?"

"מה אתה יורה עליי?!"

"זה לא היה עלייך"

"למה אתה חושב שאכפת לי? זה פגע בי"

"אבל זה לא היה עלייך"

דחפתי אותו. רציתי לקרוע את הגומייה המקוללת הזו.

התחלנו ללכת מכות.

הוא שם לי רגל.

נפלתי.

דפקתי את המרפק הימני.

הפלאפון נפל לי מהכיס, הסוללה נפלה, הכל התפרק.

צעקתי ממש חזק.

קמתי.

המשכתי להרביץ לו.

הוא התרחק והחל לקלל אותי ולנקוב במקום עבודת אימי, כביכול.

התרחקתי, הרמתי הכל, סידרתי, הכנסתי לכיס, באתי לתקוף אותו שוב.

מה הוא חושב לעצמו שהוא מרביץ לבחורה?!

הוא סידר את התיק שלו והתכוון לעוף משם.

הסתכלתי עליו, חיפשתי משהו חכם ועוקצני להגיד.

איזה חצי דקה עמדתי שם נאלמת.

והוא צחק וקילל והמשיך.

הדבר היחיד שעלה לי לראש: "תתבייש בעצמך".

"מה, אני לא מבין, מה? חשבת שאני לא אחזיר לך, יא סתומה? את חושבת שתרביצי לי ואני לא אחזיר לך?"

חזרתי שוב על דבריי ונכנסתי לכיתה.

התיישבתי עצבנית, אדומה ומובכת.

הדלקתי את הפלא כי הוא נכבה, כמובן.

ישבתי מאופקת ולא מסופקת בכלל.

אמרתי לילדה שישבה לידי: "הוא הרביץ לי".

היא לא הגיבה. באדישות שכזו לא נתקלתי מעולם.

"פאק איזה זין הוא הרביץ לי כוסאמשלו אין אני שונאת את הילד הזה"

אין תגובה.

הבחור שישב משמאלי, הבחור הכל כך יפה הזה, שמתייחס אליי בימים האחרונים באופן מפתיע אמר: "היא בכלל לא שמה לב שיצאת" ועניתי "מה אכפת לי? מה זה משנה עכשיו?"

הוא לא ענה.

חלק מהיושבים בוהים בי.

לא הבנתי למה.

נזכרתי ושאלתי אותי: "תגידי, שמעו את הצעקה שלי?"

"כן", נזכרה להגיב.

"ו.. מה?"

"כולם צחקו", והיא חייכה.

10 הדקות שנשארו היו קשות מנשוא.

הפגנתי חוסר אכפתיות.

צלצול.

יצאתי החוצה מהר כי אבא אמור לבוא.

חיכיתי, ראיתי שתי חברות.

הדמעות עמדו לי בגרון, רק מחכות להתפרץ.

לאחת מהן התחלתי לספר מה קרה.

פתאום מאחורי אני שומעת "..אז היא אומרת לי 'תתבייש בעצמך' איזה מטומטמת יא אללה איזה ילדה חופרת למה מה עשיתי לה"

כבר הספקתי להסתובב וקלטתי את כל החברים שלו צוחקים.

הם לא ראו אותי אבל זה הספיק לרצונות הנסתרים שלי לחזור.

חשבתי לחפש איזו מצלמה ואולי ללכת למנהל.

אבל אז מה? "מלשנית מסריחה" עוד שנתיים.

ממש מה שחסר לי.

איך אני אשרוד מחר? ומחרתיים? וכל השבוע המזדיין הזה?

איך?

תענו לי.