שאני בוכה ומוציאה הכל תוך כדי שעוברות לי טריליון מחשבות בראש.

על הישן ועל הנוכחי ועל מה שהיה ביניהם.

על השאלה אם יכול היה לצאת משהו, זה משגע אותי.

הראש שלי מתעסק בזה כל הזמן.

כל יום אני רואה אותו ותוהה מה עובר לו בראש כי אני כבר לא יודעת.

באמת שאני לא יודעת, ואני לא בטוחה אם אני רוצה לדעת.

אני מפחדת כל כך לגלות שזה נכון ואמיתי כי אז הכל התפוצץ ויהיה רע.

למען האמת, רע כבר עכשיו.

תמיד רע.

אף פעם לא טוב לי.

וכנראה שאף פעם לא יהיה כי הספק הזה תמיד ינשוף לי בעורף.

מחר סילבסטר.

לא ראיתי את חבר שלי כבר שבועיים והוא לא מתאמץ להתקשר אפילו.

נמאס לי מהיחס הזה, אני שוקלת לגמור הכל.

אבל יהיה לי קשה ואני אתחרט על זה.

אז לא.

אבל אוף, הוא כל כך מעצבן אותי.

ההתנהגות שלו.

זה כאילו הוא שכח אותי לגמרי ולא אכפת לו.

ומה לא עשיתי בשבילו?

נתתי את הנשמה שלי.

כפויות טובה.

אני מחפשת אותו ימים והוא לא טורח לסמס לי.

מחר אני כל כך הולכת לחפש מישהו להתמזמז איתו.

[יצר הבגידה רותח לי בקרביים.

למה?]

השיחה האחרונה בינינו הייתה בסוף אוקטובר לפני שנה.

הוא אמר אז שהוא חייב להזכיר שבסוף כיתה ח' הוא היה מטורף עליי.

חייב להזכיר?

מתי הייתה הפעם הראשונה שאמרת את זה אי פעם?

לא ידעתי, מעולם לא הזכרת את זה לפני.

אני הייתי זוכרת, אני אהבתי אותך.

אתה היית כל עולמי.

עברו שנה וחודשיים +- ועכשיו אני שוב שומעת אותך אומר את זה.

למה?

אני יודעת שזה שקר.

זה לא הגיוני.

אמרת שאז לא עשית כלום מכיוון שחבר שלך אהב אותי.

ואחרי שנה עוד אחד אחר.

שני חברים שלך אהבו אותי, לא השיגו אותי, ולא עשית כלום?

אז כנראה שלא הייתי מספיק חשובה.

אני עשיתי הכל בשבילך, ויתרתי על חברות שלי כמו אגואיסטית.

כל מה שביקשת רציתי לעשות, ועשיתי.

אתה פשוט פחדן.

חוץ מזה, הכרתי אותך כשהיית מאוהב יותר משנתיים כבר בשנייה, באחרת, בזו שחיפשתי אחרי שגיליתי שהעניין הוא לא רק הדחייה כלפיי, אלא יש עוד מישהי בתמונה. אני גיליתי מי זו ואני מכירה אותה, והיא אותי, רק שהיא לא יודעת.

פשוט היא לא יודעת כמה חיפשתי ושנאתי אותה בגללך [ובכלל לא בצדק כי היא בחורה נפלאה] כשגיליתי שחרטת את השם שלה על הרגל שלך, בדיוק כמו שאני עשיתי, רק עם השם שלך.

מה שווים זמני ומעשיי?

אלו סוג של מחשבות עוברות לי בראשי?

כדור, דלת, חוט, פלצור, שירותים, אסלה

ראש השנה הקודם הקודם.

איזה הפנינג אידיוטי בבית הספר ורק אני מנסה, בכל כוחי, ונכשלת.

ואולי טוב שכך, ואולי לא.

ומכך חושבת כך,

ומאידך עושה כך.

ואין מה לומר

כי הרי שהכל כל כך מבלבל ומה אני בעולם?

כלום אני.

אולי כמו נמלה אני בייקום הרחב.

ואיך אדע להתנהג?

כנראה ש.. לא אדע לעולם.