למה שסיפרתי קודם בקשר למשפחה של המכונף.

הם באו לבקר ערב לפני שנפרדנו, אחיותיו (הבינונית והקטה), בעלה של הבינונית ותינוקם.

התינוק ישן בסלקל וכל שאר האנשים הסתדרו במרפסת בתור לקפוץ בטרמפולינה,

אפילו בעלה של הבינונית, שהציץ בה בחשדנות אבל נרגע אחרי שאמרתי לו שהיא עד מאה קילו: "אני תשעים".

שעה או שעה וחצי אחרי כן, כשהתינוק כבר היה אחרי הנקה, ונח בזרועות אבא שלו,

שמעתי אותו לוחש לו תוך כדי הליכה לכיוון המרפסת:

"אתה יודע מה אני חושב? בי-ח-ד אנחנו תשעים וחמישה קילו..."