אז מה זה כשאת מסובבת את מערכת הצירים שלך לכיוון של מישהו?

זה כך, שמאז כל דבר שאת רואה למעשה מונח אצלך פנימה בהיטל:

הכל מתחלק למה שהוא באמת שלך, ולחלק של אחרים בזה.

ותמיד מרגישים בזה איזה משהו חורק. 

אבל מה, זה קל להתבלבל. להסתכל בעיני עגל ולהגיד: 

אני לא יודעת מאיזה צד החריקה באה, ממני או מהחלק האחר הזה.  

כשאת מסובבת את מערכת הצירים בחזרה אלייך,

כל דבר נופל למקום

אבל

עלייך נופלת כל האחריות.

פייי, איזה מהם יותר כואב?

מסר מהפסיכולוגית: תתבגרי, צ'!