נשמע יותר טוב מ"נסיגה", לא?

אני תרה אחר תשומת לב. תשומת לב ודאגה.

יש לי דחף אדיר להתנהג בתלותיות,

ולראות מה יקרה.

אבל כדי לרכך את העניין,

אני משתדלת לפחות את השטויות שאני עושה

להשליך החוצה אל העולם,

בתקווה שאחת מהן תתפס ותשמש לי כעוגן לטפס החוצה.

לחברה רחוקה יש יום הולדת בקרוב.

הוזמנתי למסיבה.

מכיוון שהיא מישהי שמוצאת חן בעיני וגם לעניין,

לא רוצה לקנות מתנה סתמית.

הופ, יש תירוץ להכנס למטבח,

לטבוח רימון ענקי ולרקוח ריבת רימונים עסיסית.

הופ, יש תירוץ לקטוף תפוזונים מעץ בעיר,

לבשל ולרקוח ריבת תפוזונים מעניינת.

לעקר צנצנות, להדפיס תוויות (זה עוד לא עשיתי),

ובאופן כללי להציג לפחות מראית עין של בסדר.

בדרך לשמוח בטעויות קטנות שיוצרות קשר עם אחרים.

חיוכים מפתיעים, קטנים, שחודרים את ה... מה בעצם? 

איזה זין שלא אמור להיות לי מושיע בעולם הזה.