(שמעתי שיש שיר כזה, של שירה פרבר. אני לא יודעת מה התוכן שלו)

ביום שישי אני לא יכולה להפגש, אני נוהגת לומר לחברים ולחברות.

יש לי דייט עם אשה חשובה מאוד בחיי. סבתא.

חברה טובה: כשתינשאי תוכלי לשבור את המנהג הזה

צ': אהמ, קריפי לומר, אבל משורה ישחרר רק המוות.

חברה טובה: מנסיון התמסדות מאוד עוזרת בכיפוף הרגלים. אז בת כמה סבתא שלך אמרת?

צ' (בקול מקפיא עצמות): יש זמן.

חברה: אוי, את חייבת לומר לי עכשיו. למה התכוונת יש זמן, לחתונה או לסבתא?

צ': ...

חברה טובה: לא, את לא מבינה! אני לא אוכל לחיות ככה! זה כבר קרה לי פעם אחת!

ידיד משותף שלנו שאל איך קוראים למכשיר הקפיצה הזה, ועניתי לו פוגו סטיק,

והוא אמר: "תודה, בחיים לא הייתי עולה על זה", ואחר כך סירב לומר לי לאיזו מהמשמעויות הוא מתכוון!

אני קוראת אצל אמלש ונחרדת.

לא הייתי רוצה לראות את אמא שלי מתאבלת,

אבל קלטתי עכשיו שזה לא יקרה רק אם אחת מאיתנו תמות לפני אחד הסבים שלי.

מחר- חיסון נגד שפעת צוואר הרחם.