בכל שישי מתפרסם "עונג שבת". זה מין מגזין אינטרנטי כיפי כזה, שעורך גיא חג'ג'.

למרות שרובו עוסק במוזיקה, ואחרי מוזיקה קשה לי מאוד לעקוב, בכל פעם יש שם גם משהו משמח בשבילי.

פעם כתבה מעניינת, פעם תמונה יפה, לפעמים אתרים שלמים שכל לחיצה עליהם יכולה להסתכם בשעה.

אותו גיא חג'ג', המתכנה על הרשת גיאחה, גם מנהל לייבל קטן, hiss records, עם חבר.

(בדיוק בשבוע שעבר, כשנפגשתי עם המכונף וחברתו,

קרה שההגברה של אחד המכשירים היתה מוגזמת ונתנה רעש לבן בלתי מבוטל,

והיא הזכירה פתאום ששמעה בלימודי הקולנוע שאותו קול, הhiss הזה, הוא האתגר הגדול של אנשי הסאונד,

להוריד אותו מפס הקול של הצילום, ואני בתמורה תרמתי את המילה "אוושה" לשיחה, ונזכרתי גם בלייבל).

הפעם בעונג שבת ציפתה לי גלולה מרירה. הסתבר שהשותף ללייבל, מורפלקסיס,

חגג יום הולדת והחליט להעניק להורדה את כל אלבומיו, בחינם. למשך שלושה ימים.

שלושה ימים אשר הסתיימו כמה שעות לפני שקראתי על זה בעונג.

אבל למה היה ללב לשלי מאיפה לשקוע? למה הוא זינק קודם לכן?

מה אני כבר יודעת על בנימין אסתרליס, מורפלקסיס בשבילי? 

שהוא ג'ינג'י. וביישן. ונוטה להסמיק. שהוא כותב נפלא ורגיש, שהוא מקליט ושר ועורך מוזיקה וגם מיקסטייפים,

ושהמוזיקה שלו (כולל בחירות המיקסטייפ) שכן שמעתי עד עכשיו, הצליחה באופן חריג במחוזותינו לשרוד על הדפדפן ולא להסגר לפני הזמן,

וגם הייתה מלווה בתיאורים שמוכיחים שהוא רואה ושומע ומשתמש בהרבה יותר ממה שנהוג להניח תחת הערך מוזיקה.

צליל הנקישה של דלת האולפן והדהודו בגרם המדרגות כדוגמה מעכשיו-וכרגע.

שהוא עיקש וסרבן מהומות, ולכן היתה המחווה הזאת, לתת מתנה ביום ההולדת של עצמו, כי תעזבו-אותי-מזה.

יש פינה שמתחממת בי מכאלה, אומץ של ביישנים.

כך, מבלי שראיתי אותו יותר מפעם אחת, ברור לי משום מה שיש לו ידיים רכות.

ולמה כל זה עכשיו? ראשית כדי לא להחמיץ הזדמנות להלקות את עצמי על חוסר הקשב לעונג שבת. 

שנית משום שלא הכל אבוד- אמנם ההורדות כבר לא חינם, אבל לאלבומים אפשר עדיין להאזין בפורמט זורם עד להודעה חדשה,

ואפילו להוסיף אותם לכל מקום שניתן להכניס בו קוד, כרצונכם, וזה כדאי כדאי.

וסוף דבר- כי ככה, בוטה ונרעש ובמסווה לא כל כך מוצלח, נראה האומץ של ביישנים שלי.