התכנסנו בצבא לצורך כל מיני דברים שחובה לומר, וגם כמה שרק אפשר. אחת מאלה שרק אפשר היתה בנושא חג הפסח.
דעו לכם שבחיל האוויר קם אדם מבוגר מול קבוצה של אנשים, והקריא פרשנויות מופרכות לנושאי מסורת שונים,
באדיבות הרב אינטרנט שליט"א, כאשר דברי המבוא היו, בזו הלשון:
את חג הפסח חוגגים לפי, מה שנקרא, הוראות חז"ל.
הוראות חז"ל, שכה אחיה [1, 2].
אחר כך התעניינו אצלנו על מסורות מיוחדות של המשפחה.
עניתי שאצלנו יש מסורת לאכול מצות בערב פסח [3].
זה מחרפן את האדוק שבינינו כי הוא יודע היטב שהכוונה היא שאנחנו מקפידים לא לגעת ב%#^* הזה במשך שאר הימים.
האדוק שבינינו מסקרן אותי. הוא התחזק רק בשנים (הרבות) האחרונות. את בחרותו בילה כחילוני. לפעמים אנחנו חושבים אסוציאטיבית בדומה ולפעמים לא.
אבל הוא, עם ובלי הכבוד הראוי, לא מגיע קרוב אפילו לקרסולי הביסאלע-פייגלע היקר שלי מהמשרד הקודם,
שכשראה בג'ימייל שאני מצהירה "כל עכבה / לטובה" החזיר לי "כל עכבה / היא אימפדנס" [4].
בדומה: מחקרים הוכיחו כי 75% הם שלושה רבעים.
ואידך זיל גמור.
הפרצוף
מתוך if you build it, they will come שכזה.
[1] אפשר באמת לקחת ברצינות לרגע ולהזכר שהמשנה כרוכה ומחולקת וממוספרת היטב כמו שהנהלים הצבאיים ה"מאוד חשובים" שלנו.
[2] מיהרתי ושלחתי SMS עם דבר הבשורה הזה ברחבי קבוצת העמיתים שלי בצבא.
"
חזרה
לשגרה?" הגיע הניחוש של
ידידתי המיוחדת לראשי התיבות
חז"ל. ולדעתי היא אפילו לא התלוצצה.
[3] אני אפילו מקפידה לא לנשנש מצה לפני זה כדי לברך "שהחיינו" בכוונה מלאה. (לברך "שהחיינו" הוא אחד המנהגים הדתיים שהקסימו אותי מיד).
[4] שהרי זה היה ה
מקור ששאב את הציטוט מלכתחילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
