אני מתייחסת ליכולת החדשה הזאת ללכת בשמלה כאל מתנה מופלאה ומפתיעה,

שעכשיו אני הולכת איתה צמוד חזק חזק לחזה.

אחותי מצאה שמלה נוספת ליד הפח של הבניין השכן והביאה אותה הביתה עבורה,

אבל הסתבר שהיא התאימה לי יותר וכבר שני ערבים שאני מבלה בה ואפילו יוצאת איתה מהבית.

לולא היה צורך להשליך אותה לכביסה (כדי שניתן יהיה לצאת בה ביום ראשון), אולי הייתי אפילו מנסה לישון בה בלילה,

ממש כמו הילד שלא מסכים להסיר את המשקפיים החדשים שלו כי הוא רוצה לראות יותר טוב גם את החלומות.