יותר טוב לשיר אותו כשהוא מגיע.

באת אלי את עיני לפקוח,

וגופך לי מבט וחלון וראי,

באת כלילה הבא אל האוח

להראות לו בחושך את כל הדברים.

ולמדתי: שֵם לכל ריס וצפורן

ולכל שערה בבשר החשוף,

וריח ילדות- ריח דבק ואורן

הוא ניחוח לילו של הגוף.

אם היו עינויים- הם הפליגו אליך.

מפרשי הלבן אל האופל שלך.

תנני ללכת, תנני ללכת

לכרוע על חוף הסליחה.

[סליחות, ל. גולדברג.]

מהחושך ועד העינויים, כולל היופי שבאמצע, השיר של הבנזונה.