לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2009

אז עברה חצי שנה.


חצי שנה זה הרבה, לא? הרבה.

התפקיד שלו בחיים שלי כבר לא כל כך ברור או מובהק:
לחייך אל משחת השיניים שלא סבלתי כשהיינו ביחד ועכשיו אני משתמשת בה,
או להזכר בהפתעה שהוא הזה שהיה מחובר לחוויה החזקה ההיא,
שכרגע בדיעבד לא מרגישה בצבע חי כל כך.

האם בהתנתקות ממנו אני מוותרת גם על החוויה?
האם אני נאלצת לוותר על החוויה כדי להשכיח אותו?
או שהכל קורה ביחד, ולא להבהל?

ואני "מוותרת בחיוך" כשהוא פורש בפני עדיפות אחרת שלו,
"מקבלת" שחלקן חשובות יותר משמירה על הקשר עם האקסית.
אבל במקום כלשהו עדיין מקומם אותי שהלכו לי התכניות. איתו. להיום.
ואם לא כאן, איפה אתרעם?
נכתב על ידי , 12/7/2009 17:54   בקטגוריות כנפיים קצרות כשל הבז, לא נורא, לא נורא חבר...  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט


הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , אינטרנט , החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצבע ואור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צבע ואור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)