הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 7/2009
מממ.
והפעם בנימה חתולית ומרוצה.
אתמול בערב היתה חנוכת בית לחברים [1].
מה
אתם צריכים לדירה? שאלתי אותם והוא ענה לי שהשותפה, כשעזבה, לקחה את צנצנת
החמוצים ולכן הם צריכים צנצנת חמוצים. באיזה גודל? שאלתי והוא ענה: ענקית,
אנחנו מכינים בזה כרוב כבוש.
"צנצנת ענקית", העברתי את המסר לאמא, וזה מה שקרה:
"אבל מ-ה יקרה אם נשים משהו שהחתול ממש אוהב בקצה של הצנצנת? הוא ירצה לבד להכנס!"
הם החליטו שחוגגים בסימן אוכל זרחני.
לכן שלחתי את אמא לקנות פלפלים בשני צבעים לפחות והכנתי פלפלים קלויים מוחמצים (פוסט עם מתכון בהמשך).
מכיוון
שהשבועות האחרונים עמוסים נורא, הכנתי אותם (למעשה, חלק מהעבודה אמא עשתה)
בסוף השבוע שעבר, כדי שביום חמישי לא אתקע בלי. ולכן, היות שהמתכון [2]
מכיל המון שום, וטעם השום נספג במשך קצת פחות משבוע, אז יצא שהבאתי רצועות
שום במסווה של פלפל קלוי. טעים!
הם הכינו המון אוכל זרחני (ממקורות טבעיים-טבעוניים) מגניב ממש:
ממרח
חומוס ורוד (צבוע בסלק), "פסטרוזיליה" ירוקה גרגרית (תוספת אגוזים למרקם),
ממרח טופו צהוב עם כורכום (ללא טעם ממשי), ושלל חמוצים.
להלן פרוסה מייצגת:
בתמונה:
חומוס
ורוד שעליו כמה טיפות לימון (מאחור) עם עגבניה מיובשת, זית סורי דפוק,
פלפל-שום צהוב וחתיכת שום לקישוט. וזה עוד מלפני שגיליתי שהפסטרוזיליה
הולכת עם החומוס כל כך טוב.
אבל
העניין האמיתי היה בחברה. באו יחסית מעט אנשים. להערכתי לא עברו יותר
משמונה בערב הזה, ולא יותר מחמישה בכל רגע נתון. ועם כל החמישה בכל רגע
נתון היה נעים.
והכי נעים היה כשנשארנו לישון, ונדחפתי למזרון אחד עם מישהי שחביבה עלי.
זו היתה שנת עדן טובה לגופי החשוך, ולהעורר בבוקר לחיבוק היה נהדר. באמת נהדר.
אחר
כך כשאנשים התחילו לטייל הלוך וחזור בדרך לשירותים (לדירה יש מבנה מאוד
מעניין...), קמנו כבר ולקחתי את עצמי לבצלאל, לתערוכת הסיום. השעה וחצי של
פינוק אדיר בבוקר התנקמו בי בכך שהיו לי רק שעתיים להסתובב, ואכן לא
הספקתי כלום כמעט, ואני גם לא מתכוונת לפרט עכשיו [2] שלא תפספסו את הקטע
שבו היה לי בוקר נהדר.
[1] חנוכת בית מאוחרת, עקב העובדה שבהתחלה היתה שותפה "עז" וכעת היא עזבה ונהיה מקום בדירה.
[2] סמי-התחייבויות למחר כך:
* מתכון לפלפל קלוי מוחמץ + שום בכמויות
* תמונות קטועות ולא ישרות מתערוכת הסיום של בצלאל
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
