הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 7/2009
מתכון לפלפל קלוי מוחמץ + שום
שלא אמור לעמוד שבוע במקרר כי אחרי יום הוא כבר מוכן ואחרי יומיים הוא כבר נגמר:
מצרכים:
(תסלחו לי על יכולת הערכת הכמויות, שבשלה כל המצרכים יופיעו רק בשם. אני נשבעת שאני מפצה על זה בתיאורי כמות נוסח סבתא מסעודה)
פלפלים ("גמבה") אדומים וצהובים
שום (הרבה  )
חומץ (בכמות שיחד עם השמן הם מכסים את הפלפלים)
שמן (בין רבע לשליש מכמות החומץ)
מלח (מספיק כדי שלא יהיה הרבה מדי)
מעט סוכר (כדי לחסוך את הערכת הכמות החלפתי ביין מתוק)
הכנה:
1. מרפדים תבנית אפיה בנייר אפיה או רדיד אלומיניום.
זה שלב חשוב מאוד כי אחרת מסתבכים עם אמא. או גרוע מכך, נאלצים לנקות אחר כך שאריות פלפלים מהתבנית.
2. שוטפים את הפלפלים מבחוץ (לא עשיתי) ומניחים אותם בשלמותם בתבנית בשכבה אחת.
מי שיש לו תנור עם מאווררים (מי זוכר איך קוראים לזה?) שישים שתי תבניות של שכבה אחת.
3. מכניסים לתנור בחום של 200 מעלות לאיזה חצי שעה-ארבעים דקות.
לא להבהל- הקליפה מתחילה להחרך בשלב כלשהו. זה אמור לקרות.
עשר דקות לפני הסוף הופכים, שיחרך גם בכיוון השני.
4. מוציאים הפלפלים ומעבירים לכלי הרמטי כלשהו. זה יכול להיות סיר סגור (הטריק של אמא), קערה מכוסה בצלחת (הטריק שלי), או סתם שתי שקיות ניילון קשורות אחת בתוך השניה (הטריק של האינטרנט), אבל חשוב שיהיה הרמטי. אם נותנים לפלפלים להתקרר בכלי סגור מבלי לאפשר בריחת האדים, אז קל לעשות את השלב הבא:
5. מורידים מהפלפלים שהתקררו את הקליפה. באמצעות הידיים. יורד בקלות אם היו בכלי סגור עד עכשיו. האינטרנט מוסר: לא להתפתות להעזר במים לקילוף, זה פוגע בטעם הקלוי של הפלפלים.
באותו שלב גם מסלקים את כל הפיכסה-של-פלפלים שיש בפנים, הכי קל גם כן עם הידיים, ובוצעים לפרוסות בגודל נגיש לאכילה.
6. מקלפים שום (לפחות ראש אחד, ולכו על יותר מראש אחד) ופורסים לפרוסות דקות. את זה למעשה עושים בזמן ההמתנה של 3, שלא תגידו שלא אמרתי לכם.
6. מכינים בקערה בצד רוטב להחמצה, שדומה מאוד לרוטב של סלט, רק יותר חמוץ: בהתאם לגודל הקופסה וכמו הפלפלים, יחס של כרבע שמן ושלושה-רבעים חומץ, להוסיף מלח ולאזן את כל זה בקצת סוכר. אני התעצלתי למצוא את הסוכר והוספתי במקומו יין מתוק מפירות-כלשהם מעשה ידי הדודה. אבל גם סוכר זה טוב.
6. עד עכשיו הג'יפה, ועכשיו לחלק הכיפי. לוקחים קופסה שניתן אחר כך לסגור הרמטית, רצוי כזאת שאפשר לנעול כי אחרת הפלפלים לא יגיעו להיות מוכנים לפני שייגמרו, ומתחילים לסדר שכבות:
שכבה של פלפל, שכבה של רצועות שום, שכבה של פלפל... בכל סיום זוג שכבות כאלה מערבבים את הרוטב ויוצקים על הפלפלים שיש עד כה. הלערבב זה כדי שהמלח לא יישאר רק למטה, המזיגה בכל שכבה- בשביל שלא יהיו חללים שהרוטב לא נמצא בהם.
הנה תמונה של איך זה נראה בעבודה במציאות:
בפינת התמונה הקערה הגדולה (סגורה הרמטית בצלחת) שבה שוכבים פלפלים ומתקררים. על קרש החיתוך פלפל בשלבי קילוף. בקערונת הכתומה שום פרוס בכמויות עתק. בקערת המרק הכהה- רוטב מעורבב, ובקופסה- שכבות שכבות של פלפלים ושום, צפות ברוטב.
וככה זה נראה מקרוב:
שכבות מגרות של פלפלים מלמטה, שום בוטה מלמעלה
7. זהו. עכשיו נועלים היטב את הקופסה ומניחים מאחורי משהו שלא יראו. לפני השינה ובבוקר מנערים את הקופסה, שהרוטב יטייל קצת. פותחים למחרת בצהריים, לא בבוקר.
8. מה?! מי גמר לי את הפלפלים הכבושים?
בהזדמנות זאת אני שולחת רחשי הערכתי הכנים למשפחה שלי שסבלה שתי קופסאות סגורות של הטעים-הטעים הזה במשך שבוע במקרר ולא פתחה אותן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
