| 7/2009
 תערוכה בבצלאל
(פוסט ראשון בסדרת ההשלמות, אני מקווה)
אחרי חנוכת הבית החביבה אצל החברים הירושלמים, עליתי בשמלה אל קמפוס הר הצופים (?) בעברית, לבצלאל. שם כבכל שנה מוצגת תערוכת בוגרים.
הייתי מראה גם דברים מהתערוכה של שנה שעברה לולא נמחקו באסון המחשב.
השנה חשוב לציין שמפאת חוסר זמן טיילתי רק במחלקות העיצוב התעשייתי, הקרמיקה והזכוכית, והצורפות.
היו שם כמה דברים מעניינים, ושניים שלושה דברים שריגשו אותי, ואחד שעיצבן.
המעניינים:
גיל שפי, חומר מקומי:
לקח יריעות נצרים קלועים שהן תעשיה מסורתית פלשתינית,
וערך אותם מחדש באמצעות תבניות לחיצה (בתהליך של הרטבה וחימום), לקבלת צורות לא שגרתיות. לקחתי גלויה ועכשיו כשחיפשתי גיליתי שהתמונה נמצאת על הרשת.
מעולה:
בעצם הרשו לי להתלהב לרגע: מסתבר שיש רבות מהתמונות הרלוונטיות בפליקר!
בזרם התמונות של יובל סער, שבבלוג שלו, פורטפוליו, מצאתי מלכתחילה את רשימת התערוכות.
והנה גם הסיבה- בלוג תערוכות גמר באתר עכבר העיר. בטח יהיה מעניין לקרוא. בהסתמך על התוכן הכללי אצל יובל סער אני ממליצה. (גם באתר של בצלאל יש דברים...)
האינטרנט הזה, זה פלא.
יוהנה פאני, אובג'קטולוג'י:
לקחה מספר אובייקטים וחקרה אותם ע"י הצבת כל האובייקטים מאותה מחלקה אחד על גבי השני והסרה של החלקים העודפים עד שהתקבלה "מהות החפץ" (בשחור).
הכי הצחיק אותי הקומקום. בפינת התמונה האצבע שלי פותחת את ספר התערוכה:
הנה כאן האתר של המעצבת והגרסה הדיגיטלית של העניינים,
יפה, שחור ואפור על לבן ולא צהבהב עבש.
דוד קלר, פיקניק של רוסים:
יצר כלים שמשדרגים את חווית הבוץ והסחלה הפיקניקית לאירוע תרבותי ראוי.
היה שם מחזיק לקרטון "נפנף" מפורצלן ("שאני אגע בזה בידיים?"), סכין ומזלג שרק הידית שלהם חד פעמית, וגם משהו שכן צילמתי:
מחזיק מעוצב לכוס קלקר
והיו הכלים, של יובל יהונתן מעיצוב קרמי,
שנראים לגמרי בסדר, אבל רק מכיוון אחד:
משהו דווקא לא מתוך עבודות הגמר:
הוצגו גם פרוייקטים שהיו במהלך השנה. היה שם פרוייקט שבו לקחו תמונות משפחה ישנות, ועיצבו דברים חדשים תוך שימוש במוטיבים שהיו ברקע. לא רשמתי שמות המעצבים, אתכם הסליחה.
למשל היה נורא יפה בעיני השולחן הזה, גלי קרטון בצבעים שהוכנסות בלחץ לנישות במסגרת השולחן וכוסו בלוח זכוכית:
וגם זה: שולחן סבתא סורגת, ככה הוא נראה מלמטה
וככה מלמעלה
(היה עונג להשתרע על הרצפה בשביל התמונות האלה)
ובצד- הפנסים ששימשו לכוון את האורות אל התערוכה היו בעצמם בתוך ספוטרים כאלה מעוצבים מקרטון. מראה תעשייתי ופשוט, מאוד אהבתי:
המעצבן:
היתה איזו מעצבת אחת שהחליטה שזה משעשע לצחוק על נושא המעבר הרגיש של בחורה לבית החבר שלה בתחילת הזוגיות. כדי שהוא לא ירגיש שהיא משתלטת לו על איזורי איחסון, בלי לקחת מדף ובלי להביא הרבה חפצים, עוצבו סדרה של שקיות/תיקים שהן/הם בעצם נפתחים למגירות ולארון וכו' "כאילו לא היה כאן שום מחטף".
"אמא'לה", זה כל מה שיש לי להגיד על זה.
המרגשים:
באיזור הקרמיקה מצאתי כרגיל דברים שנפלאים בעיני בעיקר בשל כל מיני סיבות מפעפעות לא מוסברות. הנה שניים מהם: אחד היה ענקי, גדול ממש, פסל של סוסה עם חלקי זכוכית שחלקו המרכזי לבוש-עטוי-עטוף כולו בבדים צבעוניים, לבד ועור.
בתמונות:
עטינים,
ברך
יפהפה. של אמנית הזכוכית אולה ברנר. היה גדול נורא ולא הצלחתי לצלם תמונה כוללת.
אבל היא הבטיחה שבקרוב יהיו תמונות פחות אנמיות של זה אצלה באתר.
ואחרון ריגשה אותי עבודת זכוכית של (כנראה) רותם טובל, החתיכה החסרה, שהיא פשוט משהו שהיה מונח שם, כפת זכוכית עם מגרעות מלמעלה, שיצרה תבנית יפהפיה כזאת של אור וצל על המשטח שמתחתיה, זה היה כל כך קטן וכל כך יפה, לא יכולתי להתיק את העיניים, או שלא לחזור, או להפסיק לנסות לצלם:
אוי, כמה שיפה.
ובנימה אופטימית זו...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
