הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 7/2009
תערוכה במכון אבני
(פוסט שני בסדרת ההשלמות)
באמצע שבוע שעבר יצאתי לפתיחת התערוכה של מכון אבני,
שהוא גם בית ספר לעיצוב, אבל בתל אביב ולא בירושלים.
זה היה גם תירוץ לתעסוקה לדייט עם מישהי, ובדיעבד היה לא משהו. בעיקר כי פספסנו את התערוכה עקב קפה. אז אין כמעט תערוכה בדיווח.
יש לפני ואחרי, אבל...
לפני:
הגעתי לתיאטרון נגה והסתבר שהיה שם מיצג של סמינה הקיבוצים, של המחלקה לעיצוב במה. בכלל לא ידעתי שיש שם מחלקה לעיצוב במה! אבל הנה הם היו, דמויות לבושות לבן עם תפאורה לבנה, ששיחקו כל מיני תפקידים.
היה לוכד הפרפרים, יחף ונלהב.
היתה מישהי שעמדה על מרפסת וכל מי שראתה שאלה אותו: "רומיאו?".
היה קופידון בחץ וקשת וכנפיים, שכל הזמן הביא לה מועמדים, אבל אף אחד מהם לא היה רומיאו לדעתה. גם אני נדחפתי בתור, עמדתי "למרגלות" המרפסת והתחננתי במחווה, אבל גם אני לא הייתי רומיאו.
היתה פסנתרנית שניגנה על פסנתר לבן מרוקן ממקלדת.
והיתה מישהי שישבה והקריאה את "שלגיה".
היה מקסים. בעיקר האינטראקציה עם הקהל.
והנה אחרי שהשחקנים/דמויות הלכו:
ספסל מיותם שעליו הקריאו קודם לכן את שלגיה, ראו כמה הוא והמזרקה דומים, בעצם-
והפרנזים למטה-
בתערוכה של מכון אבני הכי התרגשתי מהעבודה הזאת של אבינועם שטרנהיים:
התמונה הלבנה הצמודה למפרש הרפסודה הזכירה לי דמות מתוך הספר הנהדר "אוקיינוס ים" של אלסנדרו בריקו. מומלץ לקריאה בחום רב.
חוץ מזה אהבתי את הקונספט של מארז הכדורים הזה לדו קוטביים:
ואחרי: אחרי כשכבר יצאנו מהתערוכה שאליה אך זה הגענו עקב עיכוב קפה, כי היא היתה צריכה לנסוע להוריד את הכלבה ולא יכולה להתעכב עוד, פגשנו בדרך מישהו שהראה לנו את המוצר האחרון מסוגו שהוא עוד לא הספיק למכור: "אבני בדולר", עיצוב מוצר שמתבסס על דברים שנרכשו ב"הכל בדולר". זו היתה מנורת לילה שמורכבת מפנס מגע (לדים) של אמבטיה שמורכבת בתוך פומפיה. כשמדליקים אותה האור יוצא בתבנית חורי המגררת. קצת כמו התמונה הראשונה בפוסט הקודם, אבל חלש יותר. התלהבתי, ורכשתי אותה, את הפומפיה המאירה, במחיר מופקע.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
