הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 7/2009
מסיבה מרגשת והליכה בדיזנגוף
(פתאום נפל העפרון וזהו סוף הזכרון, להערכתי)
אתמול בערב הייתי במסיבה שאלה התכוננתי כבר שבוע שלם.
זו היתה מסיבת בוצ'-פם, כאשר ההקשר התרבותי הוא תרבות ברים משנות החמישים של לסביות נהדרות בניחוח וינטג',
שאהבו זו את זו בגדול: בוצ'ים גבריים ומסוקסים מהמפעל ופמיות נהדרות שברוב שעות היום שלהן תפסו אותן כנשים רגילות לחלוטין. אבל אוהו, כמה שהן היו לא רגילות ומחוץ לחוק, בדיוק כמו הבוצ'יות אותן אהבו. ולכן כאבו כולם את התפרצויות השוטרים, את הבדיקה המשפילה והמאסר למי שלא היה לבוש ב"לפחות שלושה פריטי לבוש ההולמים את מינו", את ההטרדות המיניות כלפי הפמיות, את תחושת העוול והעוצמה שבתחיית התשוקה מול כל אלה ומול המאבק.
(כל זה נשמע לא הגיוני?
מסיבת תחפושות!)
להלן צנצנת בתחפושת פמית.
בתמונה:
צנצנת בסנדלים נשיים יד שניה מויצ"ו, שמלת שסע ארוכה תרומה בלתי צפויה שאחותי איתרה באתר אגורה, לק בורדו מזעזע ממישהי מהצבא, עגילים מאוד מאוד מבהיקים מאחותי הקטנה. ושעון. השעון היה עלי גם ממקודם.
עם כל זה (ועם שיער הגוף שלי) עליתי על האוטובוס,
וירדתי, והגעתי, וקיבלתי פנקס לרישום הבטחות ריקודים, ורקדתי וביליתי, והתאדיתי מחום, וכל האורגניזם הזה שהיה המון לסביות דחופות וצפופות במקום אחד כל הזמן חיפש את הנקודה שבה מרגישים את המאוורר, או שבה אפשר לנשום בחוץ ולא להחנק מסיגריות, ובאיזה שלב נהיה לי חם ורועש מדי וכבר רציתי ללכת, והלכתי לביתה של זו אשר עגבה עלי עוד ימים קודם לכן, והכריזה שאני הפמית הכי יפה באיזור ושכולן רודפות אחרי. ולמחרת קמנו מאוחר מדי ולא התחשק ללכת לתערוכה של שנקר. למרות שאני עוד מחפשת את היום המתאים להגיע לשם. אז במקום לקחתי הרגליים אל מכירת החצר של חברים בתל אביב, ועברתי בדרך ברחוב דיזנגוף, והיה שם יפה:
קודם כל ראיתי שם מתקן כזה להפרחת בועות סבון. היתה שם רצועה מסתובבת שעליה היו מורכבים המוטות האלה שבקצם העיגול שנושפים דרכו, והם טבלו הלוך ושוב בסבון ועלו למעלה, שם נשב בהם מאוורר קטן. ככה זה נראה:
באמצע היום להיות בתוך זרם צבעוני של בועות סבון- פעילות מומלצת.
ואחר כך הלכתי עוד קצת ונתקלתי בדוכן יוצא דופן ונהדר של אמנית כזאת שיוצרת בכרטיסי נייר.
דברים תלת מימדיים, משתלבים ומתקפלים בחזרה בקיפול הכרטיס.
לצערי לאמנית אין אתר. קוראים לה סיגלית בקר, המספר שלה הוא 052-3451000 (בטח יש לה מישהו שם בחברות הסלולר, לא?) והיא הרשתה לי לצלם מבט כללי, תסלחו לי על הצבע של המכוניות. היתה איזו בעיה באיזון הלבן והתגברתי עליה רע מאוד. העבודות בצבעים הגיוניים אבל:
וקצת חיתוכי 100% מהמצלמה (אח, המהפכה הדיגיטלית הזאת זה פלא).
הסוס הזה הוא בשתי שכבות: שתי הרגליים שקרובות אלינו באחת השכבות, ושתי הרגליים האחרות בשכבה מאחוריה. וכל זה מחובר לכרטיס ברכה. אדיר.
הפרח האחורי נסגר יחד עם כרטיס הברכה. כל המערכת ההיא קורסת ונפתחת בחזרה כתלות בזווית הפתיחה של הכרטיס.
וכאן הפעמונית והעלה חתוכים מהגליון העליון והתחתון של הכרטיס בהתאמה.
סיגלית תהיה בדיזנגוף בימי שישי, וגם אפשר ליצור איתה קשר בנייד שלמעלה. אני מעריכה וממליצה.
ובנוסף אני ממליצה גם על אמנית נוספת, אמריקאית, שהקוים שלהם מזכירים אלה את אלה: פטרישיה זָפַטה מ-A Little Hut.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
