הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 8/2009
שבוע טוב, שבוע טוב
זה היה שבוע מטורף לגמרי.
ביום ראשון, אחרי ה"תפסת מרובה" שהיה לי בערב,
הלכתי לחפש את החברים שלא תפסתי על השדרה במרכז הגאה בתל אביב.
הם לא היו שם (הסתבר שהם פתחו פגישת הקשבה במקום אחר),
אבל נקלעתי לפגישה קהילתית של האקטיביסטים בנושא "מה אפשר לעשות".
ומזל שכך כי אחרת לא הייתי מבינה את רוב החלק שהבנתי מתוך האירועים של כל יתר השבוע.
או במילים אחרות: דברים שתוכננו ביום ראשון של שבוע זה באמת יצאו לפועל במהלך כל השבוע!
והסיבה שהן יצאו לפועל היא שאנשים באמת לקחו על עצמם פעילות. המון פעילות.
מספיק פעילות בשביל שלא יהיה אדם ששאלתי אותו (או שמעתי אותו נשאל) "מה שלומך" החל מיום ראשון-בערב-שני בבוקר-ככה, ולא ענה גרסה כלשהי על "תשוש".
כי ככה זה. מתיש. ביום שלישי בערב כשחזרנו מהכיכר היו אנשים שהתעכבו לפטפט עם אנשים אחרים שחזרו עוד קודם וישבו בחומוסיה. ואז נשמעה קריאה על ידי האדם שבידו היה המגהפון:
"אין זמן לאוכל, המהפכה מחכה!"
- ידעתי עוד קודם שמשהו בסדר הדברים מעוות, אבל זו היתה הוכחה ניצחת.
אישית כדי להמנע מאפיסת כוחות יצא לי להתקבע על מוד פעולה של "יום כן יום לא"-
ביום ראשון, שלישי וחמישי הייתי בהפגנות. ביתר הימים- בבית עם הריבה שלי ובקניות עם אמא.
(אחרי הקדמה זו: יש לי כל כך הרבה לכתוב שאני חושבת שאחלק את זה)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
