הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 8/2009
סיפור על אהבה
הנה. הנה. אני יודעת מה מונע בעדי לכתוב כבר כל כך הרבה זמן.
פשוט כל כך קשה לי להוציא ממתחת למקלדתי את הוידוי הזה:
ממש טוב לי עם כל מה שקורה.
לכל כיוון שאני מסתכלת, אני רואה ומרגישה קהילה.
ואני לא מדברת רק על קהילת הלהטבק"אים [1], אלא גם מחוצה לה.
בעיקר הרגשתי את זה ביום שלישי, שהוא היום שבו היתה הפגנה בהתרעה של יום.
כלומר, בהת-ח-ל-ה אמורה היתה להתקיים הפגנת המונים בשלישי בערב. אלא שהיא נדחתה למוצ"ש [3]. ובינתיים ביום שני מתישהו, נערה כתבה משהו בפורומים על ההתגייסות הפוליטית ועל איך זה בכלל לא מה שהנוער צריך. וקראה לבוא לתמוך בנוער, מתוך ולמען הקהילה, ביום שלישי בערב. זה הגיע אלי מכמה מקורות בבת אחת, אור ליום שלישי בבוקר.
הקריאה הזאת היא נהדרת בעיני, והעברתי אותה כלשונה הלאה, אל האנשים מרשימת הדיוור שלי שחשבתי שיוכלו לפתוח את הלב ולבוא, לא רק בערב של ספירת הגולגלות [ע"ע 3].
ועוד, אחרי המייל הזה שבגללו איחרתי למקלחת של עצמי (שהרי היה יום עבודה), חשבתי לעצמי:
הפגנה. קטנה ולא פוליטית, בכיכר. נשמע טוב ומאחד ומרגש, ונייח, וחם. שוב הפעילים יבואו מיום עבודה של התרוצצות וישכחו מים ושהם בני אדם, וכולם יזיעו את עצמם למוות בכיכר. אני יכולה לארגן פינה של חלוקת מים ואולי גם איזה משהו מתוק וקר.
אז הלכתי למטבח להתייעץ עם אמא ותוך עשר דקות היו כמה בקבוק מים בפריזר, וצידנית גדולה מחכה, ורשימת קניות לאמא להמשך היום (כוסות חד פעמיות בעיקר, וגם פירות אם יש משהו זול).
המשכתי לצבא בתחושת דחיפות, מנסה לתאם הכל (מי אמר שולחן?) בסלולרי, כי אחרי שמונה וחצי הייתי אמורה להיות בקורס ולא זמינה.
מישהו על ההסעה אפילו שאל אותי בחיוך אם הכל בסדר, כי זו הפעם הראשונה בתשעה חודשים שהוא רואים אותי במצב צבירה עירני על ההסעה.
אז לגבי השולחן: לא הצליח. וגם הפלאפון קרס לפנות ערב והפך אותי לבלתי זמינה טוטאל-לוס,
אבל לא לפני שהמכונף אמר שהוא יבוא, גם עם בקבוק קפוא, ושאידיום הנהדרת ובעלה המתוק אישרו הגעתם (כשבאו הסתבר שהם הגדילו ראש בספונטניות והביאו גם עוגיות! תודה!)
המכונף אף עבד ארוכות וממושכות על השלט שנתלה מעל עמדת הבקבוקים, ו...
הצלחנו להביא מים קרים להמון אנשים צמאים עד סוף הערב בכיכר.
יקירי המעולים, זה היה נהדר שבאתם.
אני מצטערת שלא הצלחתי לעזור לכם להתחבר למה שקרה שם. גם אני אישית לא לגמרי בטוחה שבתוך כל התיזוז הזה הרגשתי את הסולידריות שהיתה מאחורי העניין, אבל יודעת שכן היו בני נוער שנתרמו מהעניין ושזה היה מפגש בונה גם לפעילים מבחינת התחושה הקהילתית.
אני פשוט מתרגשת מכך שאני יכולה להזמין אנשים בבוקר ובערב יש לנו פרוייקט, אפילו בקנה מידה קטן, שממש עובד ומועיל ומוצלח לצורך אמיתי. התרגשות ותחושת הישגיות.
ואהבה למי שלקח חלק.
[1] איך לומר את זה, המונח הומולסבי רחוק מלהקיף את כולם.
לכן הומצא הלהטבא"ק (או להטבק"א): לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואליים, אינטרסקס וקווירים.
זה אופנתי ככה. להטבק"א זה הורוד החדש [2].
[2] וכדי לא להפיל את הסטרייטים שדודים בכל הודעת תקשורת, החבר'ה הטובים מצאו גם פתרון שבזכותו לא יהיה צורך לשנות את השם יחד עם התווספות כל קבוצונת. תכירות את הגוף הפועל הכי נהדר כרגע: קואליציית קהילות ורודות.
[3] חברים, הפגנה במוצאי שבת בככר רבין, בשעה שמונה וחצי בערב. אחותי הכֵלה ענתה לשאלה למה הפגנה ב"להביע את זה שאכפת לנו ושאנחנו כואבים על מה שקרה".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
