הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 9/2009
כמה דברים מהערב
א. היום הייתי בעצרת הזדהות. 30 יום לרצח. אז קודם כל כמו שאמא שלי אמרה: "מה, עבר רק חודש?", אז זהו שלא. עברו חודש+שבוע. וחוץ מזה היה מחורבן. עם מגאפונים שחורקים וקורעים באוזן.
אני חייבת להשיג זוג אטמים שנוח לי בו. יש לי שניים ושניהם לא טובים לי.
ב. היו כמה דוברים, בסוף, בעצרת, בגן מאיר בסוף קצת אחרי הריח של הקקי, שהקשבתי להם. בדרכי האוטיסטית.
הרצח בבר-נוער, אמרה אחת מהם, הוא רק הסלמה. בסולם האלימות כלפי הקהילה הלהט"בית.
ואני הסתכלתי אל זו שעמדה לידי בפליאה והתלהבתי: מה? הסלמה זה מלשון סולם? איזה יופי!
אף פעם לא חשבתי על זה ככה, היא החזירה לי באותו פרצוף משתאה.
ג. את אותה דוברת חיבקתי בזמן ההתכנסות, וכשעזבתי ציינתי בפניה "את נעימה".
מבחינתי, למרות שזו התקדמות מסויימת, עדיין מדובר בביטוי רגשי מאוד מפגר.
היא, בלי להכיר אותי כל כך, החליטה שאני נראית לה אדם קשוב ש"בא ממקום נכון" והציעה לי להצטרף לאחת מקבוצות הייעוץ בסביבה. בכנות, אני לא יודעת אם להיות מוחמאת או להבהל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
