לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2009

הלוואי


שהיה לי מקום שבו יכולתי לפרוק תסכול
הלוואי
שהיה מקום שידעתי שאני יכולה ללכת אליו וחיבוק כבר יחכה לי,
שלא בתגובה לשום דבר, הוא פשוט יהיה שם.
הלוואי
שדברים היו פחות מתישים, פחות נובעים אחד מהשני ויותר כמו אבנים קטנות פזורות ולא נוגעות
הלוואי
שהיה לי זמן ומקום לדבר על כל מה שמפחיד ומכעיס וגורם חשש במה שיקרה ביומיים הקרובים ומה שקרה בימים האחרונים
הלוואי
שהיתה לי לגיטימציה בעיני עצמי לכל הרגשות שעולים בי, חיוביים ושליליים ושרחשי הלב היו יכולים להגיע לשלב שהם יותר מרחשים כי לא הייתי צריכה להסתיר אותם מעיני עצמי כל הזמן
הלוואי
והייתי disarmed ממה שיש לי עכשיו ככלי נשק מבלי להרגיש את תחושת ההפשטה והעירום שתתלווה לכך, כי באמת שלהיות "חמושה" רק מתיש אותי
והלוואי
שהיה לי מקום שבו יכולתי לפרוק תסכול.
נכתב על ידי , 6/10/2009 00:04  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט


הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , אינטרנט , החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצבע ואור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צבע ואור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)