 הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 11/2009
זה לא קל הגשם הופך אותנו לדלפונים:
קונים גג לשעה בתשלום, מעמידים פנים שזה תמורת קפה. כל הערב אנחנו מנסים למצוא את מקום הישיבה האידיאלי, כך שיהיה מרוחק ככל הניתן מהרמקולים. שנינו שומעים לא כל כך טוב, ורוצים בשיחה הזאת.
עבר לי כל כך מהר, קצר היה. ורק ברגע האחרון על האוטובוס אמרתי לו "מכונף, תן לי יד." והיד שלי נחה בתוך שלו ונאלמנו, איך הערוץ הזה מזרים מידע באופן כל כך חד שהוא משתיק, לרגע, את האחרים. היה שתוק והולם וחדש וישן וידוע, עד שכמו סטרטר מהוסס המשכתי את השיחה הבטלה הקודמת.
הפגישות בינינו משקפות כל כך הרבה שינויים, שאני תמיד חוזרת ברגשות מעורבים.
(וללא קשר: אולי מישהי זוכרת איפה היה השיר הזה שעכשיו אני מחפשת בעקבות מה ששדות חיפש בעקבות התגובה הזאת, שראויה היה לה באמת להלקח אל מקומה אצל האור, חד גדיא חד גדיא?)
| |
|