הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 12/2009
הסיפור עם הילדה והחוטים
"היה היתה ילדה שגרה בעיר. והעיר, היא נורא מבלבלת.
כי מצד אחד את כל הזמן מוקפת, ובאותו זמן את רוב הזמן לגמרי לבד.
הילדה הזאת, היא חשבה שאם היא תקשור מספיק חוטים,
אז היא לא תהיה בסכנה של לעוף גבוה גבוה לשמיים.
ולפני שהיא הלכה לישון היא בדקה שהחוטים לא פרומים, כדי שהיא לא תעוף בלילה,
ובבוקר כשקמה היא רצה מיד מיד לבדוק את החוטים ולוודא שהיא עדיין מחוזקת,
ואז היא שחררה אנחת רווחה קטנה והתחילה את היום".
אני רוצה לנסות משהו, הוא אמר. תחזיקי את היד ככה כמה דקות:
הוא ייצב את היד באוויר. תישארי. היא הביטה מטה בעוד הוא טורח מסביב ליד,
מתווה באוויר חוט בלתי נראה שהקיף את היד שוב ושוב, וקושר.
עכשיו תפרשי את האצבעות, הוא הסתכל לה בעיניים.
היא הציצה בו וביד בהתרגשות,ואז התרכזה ביד, מזיזה אצבע אחת כמלוא הנימה,
ואז פתאום, פורשת את האצבעות ללא הפרעה.
נו? היא שאלה אותו במין פליאה שבאכזבה, והוא אמר: ובכן, אני לא יודע לקשור אותך.
מה היית עושה אם הייתי משאירה את האצבעות סמוכות? היא התרפקה עליו, והוא שתק.
אחר כך הם המשיכו יד ביד ברחוב.
- היא אף לא פחדה, הילדה הזאת, נגיד, להכנס עמוק לבטן האדמה?
- לא, היא אף לא חשבה על זה כמשהו מסוכן.
- והיא לא חשבה אף פעם שאולי היא תעוף למעלה ותישא איתה את כל הקשרים שלה?
- לא (צוחקת), הקשרים היו מספיק כדי לשמור אותה מלעוף.
- והאנשים, שהיו קשורים לילדה הזאת?
- נדמה לי שלכולם חוץ מלילדה הזאת יש לולאות שחרור בקצה החוט שלהם,
שמאפשרות להם להשתחרר אם זה מקרה חירום.
כמו עוגן הפוך, הוא אמר.
אחר כך הוסיף בשקט:
- אני חושב שהייתי קושר את הילדה הזאת בלי לולאת בטחון.
היא היתה צריכה להיות מאוד מאוד קרובה כדי לשמוע אותו, ולפעמים זה די מצא חן בעיניה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
