הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 3/2010
 מסע עם שם (אף כי אינו ידוע לי עדיין)
[תחילת ההפך מ"מסע ללא שם" שציטטתי כאן, מגולדברג]
והנה עיני ניבטות מחלונות רבים
שברי מראות רבים מחזירים אלי את דיוקני.
החשמליות הומות אלי, וחולפות על פני עדיין.
ואל הגשם איני רוצה לִשעות-
פן אגלה שהוא עדיין אינו מרטיב אותי.
אולי זה כך ממש ואולי עיני נפקחו לראות פתאום
בכל מקום - הד.
במוזיאון, בקישורי מרשתת,
בספרים, בשירים, במפות הכוכבים.
"רעיונות הם כמו נשימה; הם גם כמו ילדים, ואם אני לא עושה אתם כלום, הוא מרגיש שהם ננטשו.
החשש הגדול שלו מתייחס לילד שננטש או לרעיון או הערה שננטשו, או למחווה מבוזבזת של ילד."
[ויניקוט, "עצמי אמיתי, עצמי כוזב", עמ' 142]
יחידים ומיוחדים, שהם (שאתם)
רבים מאי פעם מסכימים ללוות אותי במסע הזה.
הולכים בעקבות הקישורים שאני מספקת, ושבים אלי,
כמו נשימה.
אני מרגישה נטושה ומבוזבזת הרבה פחות.
תודה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
