הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 3/2010
כל פעם מחדש היא מכה אותי בתדהמה עדינה,
רחל שפירא.
הפעם הזדמזמתי: "שיר בדרך אליךָ", והופ, נזכרתי פתאום.
"
חלומות של אתמול
הם שלהבות נרעדות
לא יכול כל החושך
לכבות.
על מצע השלכת
החלומות מלחשים
רק פרחים מיובשים
דוהים בין הדפים.
חלומות של אתמול...
אל תסב את פניך
אתה מלא דברים כמוסים
אל תגיף את התריסים
חפש בין המילים.
חלומות של אתמול...
שיר בדרך אליך
נרקם בסבלנות אין קץ
הן תיקח ותאמץ אותו
אל לבבך
חלומות של אתמול
הם שלהבות.
"
אל תסב את פניך. אתה מלא דברים כמוסים.
כמה נכון ומדוייק.
אני תוהה לפעמים אם רחל שפירא כבר כתבה את הדרך שלה החוצה מהמקום שבו בכל רגע נתון שירים שלה נוגעים בי. מקווה למצוא עוד כאלה ככל שאני מתקדמת.
(כמו שרונה קינן, אהבתי את הדיסק הראשון שלה אבל אני כבר לא אותו בנאדם שאהב את הדיסק הראשון שלה והיא כבר לא אותו בנאדם שכתב אותו. כשאני שומעת אותו אני מתמלאת במין אי שקט כזה שנובע מכך שההזדהות שלי איתו שייכת לתקופה אחרת).
וכך, למרות שהשיר הזה נמצא בעולם זה מכבר,
רק אם אני לא מגיפה את התריסים הסבלנות שלו משתלמת.
שיר בדרך אליך נרקם, בסבלנות אין קץ: הן תקח ותאמץ אותו אל לבבך.
אימצתי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
