הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 4/2010
כך זה היה ,פשטות רכה...
כך הצטייר בילדותנו שהיתה יפה
שיר רך מצא את עצמו בראש שלי (נדבקתי מאיזו מילה שהיתה זרוקה במייל שלי).
יום אתמול היה מן הנוראים שבימי החופשה שהיו לי מעודי.
הלכתי לישון מאוחר בקרב חברה שאני אוהבת, ובכל זאת קמתי רע מאוד.
מיובשת, ומוערת שלא מרצוני על ידי צלצולים טורדניים בנושאים צבאיים בלתי חשובים,
ומשם זה עוד החריף על ידי תחושת חובה להשליך דברים כדי לפנות עוד מדפים מגן עדן.
רק לקראת צהריים אכלתי טוב והתחלתי להיות יותר ראויה לבוא בחברת אדם,
נפגשתי עם MJ ובעלה,
ואז הלכתי לפגישה הקהילתית החשובה נורא שחששתי וחרדתי והתרגשתי לקראתה.
וחברות שלי דיברו וגם לי היה מה לומר ואחרי זה נפרדנו בערב בחוץ
והאיש של החוטים הרשה לי להרים אותו על הגב.
(זה דבר שלמדתי שאני יודעת לעשות רק השבוע. פתאום כך עם האישאחד התפלק לי הרעיון הזה).
וכל זה קרה ופתאום נהיה לילה ועוד ישבתי חצי שעה מיותרת מול המחשב לפני שהלכתי לישון.
ושוב היום התחיל לי רע וזעוף וטרוד.
(נראה לי שמגיע לי ללכת לשתות משהו, ולקרוא במיטה).
לפני כן נזכרתי שMJ חייבת חייבת לקרוא גם את "הנידחים" של זנה הנדרסון,
באנגלית הם PILGRIMAGE, the book of the people של Zeena Henderson.
לפני כן החלטתי שמגיע לי סוף סוף לומר על עצמי צועניה.
נוודת חסרת בית עם כפות רגליים מרגישות, שחומות, עיניים מחייכות, מזדהרות, עדיים מצטלצלים וחיפוש.
(  ).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
