הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 4/2010
מאז
הפגישה הלא סבירה הזאת עם נגד-אחד אני מרגישה קצת מחופפת,
כאילו משהו לא נמצא במקום, מנותק ומתפתל באי נוחות,
כאילו הקרביים שלי תלויים מחוץ לגוף, רגישים יותר למכות
בסכנת העמקה בתלם לא בריא כמו שכאן.
מזכיר לי את הפוסט של אקס על לעשות דבר ולהעמיד פנים שמתחולל משהו אחר
מזכיר לי שככה אני מייצרת נתק מעצמי, שבלונה של הדים של הרס ושאט ורפש.
אני קוראת את "הנידחים" כי נזכרתי לפני כן שהוא מדבר בצורה ארצית כמעט לגמרי על שמחה וזמרה והתוויה ושכינה,
ושוב אני מזדהה דווקא עם הדמויות שעוד אומרות לעצמן דברים שחורים וריקים ואטומים.
במצוקתי אני שוב קוראת אל אנשים
ולאט לאט אני מגלה שלמדתי לפחות לעשות את זה יותר טוב.
אומנם הם עונים רק על המילים ואני נחושה לא לומר הכל במילים, אבל בכל זאת משהו עובר.
לא מרגישה כרגע צועניה זקופת קומה ומצטלצלת, אבל איפהשהוא בכל זאת יודעת שאני כן.
אני לא זוכרת אם כבר סיפרתי את זה פעם.
פעם ישבנו אני והילד החמוד מהמשרד שלי וחשבנו איזה מין ביטוי דפוק זה "תחשוב טוב, יהיה טוב".
מה יהיה הדבר הכי שאפשר לייצר עם התבנית הזאת.
הגרוטסקי ביותר היה "תחשוב שואה, יהיה שואה"
הכי מוצלח בעיני- "תחשוב היפופוטם, יהיה היפופוטם".
אולי בכל זאת יהיה בסדר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
