"
הִנֵּה אֶקַּח אֶת מַבַּט
עֵינֶיךָ –
עָצְבּוֹ הַשָּׁקֵט,
צְחוֹקוֹ הַמֵּאִיר,
הָרֹךְ הַבָּרוּךְ הָרוֹעֵף
מִמֶּךָ,
הָרוֹפֵא לְלִבִּי כְּמֶרְחַב
הַנִּיר –
הִנֵּה אֶקַּח אֶת מַבַּט
עֵינֶיךָ,
הִנֵּה אֶקַּח וְצָרַרְתִּי
בַּשִּׁיר...
"
(רחל)
זה השיר שעלה לי בראש, ושסירבתי לו בעיקשות
כאשר נזכרתי בעיניים הרכות של נגד-אחד ההוא.
כי הרי אפשר כמו שלאה גולברג כתבה:
"וכל אחד שהעיף מבט משתוקק וכמהָּ האמנתי שהוא אתה"
(ובכל זאת, "הרוך הברוך הרועף ממך" הוא יותר של המכונף משל כל אחד אחר)
ועדיין זה השיר שעלה לי בראש ושסירבתי לו בעקשות כי זה טירוף מטורף אחרי הכל.
לפני שבוע וקצת כשנזכרתי בו, מצאתי ביצוע שלו של רות דולורס וייס, ביצוע טוב וקליט,
אבל היתה לי תחושה שכבר שמעתי אותו בעבר, וזה בכלל לא היה זה.
אז עכשיו כשמצאתי אותו אצל מיס לבנדר, ושכבר עבר שבוע וקצת,
וכבר מותר לי להפריד ולסרב לנגד אחד מבלי לסרב לאסוציאציות של עצמי,
אביא אותם וגם את השלישי שמצאתי בינתיים.
הנה אקח:
(מילים- רחל המשוררת)
לחן ושירה- נועה ירושלמי
לחן ושירה- מאיה רביב (קולות רקע- אביבה שליט?)
לחן ושירה- רות דולורס וייס (נהדר, לא רק אבל לו רק בשל הגיית מִמֶּך)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
