הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 5/2010
אני מסכימה עם ג'ני.
כאן למעלה אני כל יום נמצאת בעמדת עדיפות מובהקת על אחרים בכך שאני מתהלכת בעולם לבושה בתחפושת המגוחכת שזה בדיוק כל מה שהיא מסמלת, ורואה את עצמי פנויה מספיק לחפש לי תיקונעולם בשכבה העליונה, לעשות רקמה של דרך האומן,
שיטת 12 השלבים, עוד יש לזה כותרות, שיקום תחושה של X, X משתנה מתוך איזו רשימה מדי שבוע, שמזכירה את הרשימה שיש על השעון שהמשרד קיבל במתנה מהבנק: לכל שעה מוצמדת מילה כמו "מעוף" ו"חזון".
"שיקום תחושה של חיבור" בתחת שלי, כשבכל הפגנת כוח של מישהו כלפיי אני מיד נכנסת לקרב תרנגולים, צועדת יש לתוך המלכודת ונלפתת בפינג פונג ההרסני שסופו פיצוץ ולא שום דבר אחר.
אלוהים, כמה אני מקנאה באנשים שכשהם מזהים את זה הם מסוגלים לקחת צעד אחורה, בך לא נוגע.
אבל במקום זה אני מיד מוטחת אל תוך חשבון הנקודות הזה, העולם הופך לסכום אפס ומפסיקה לו להיות לו כל משמעות מלבד כזו של איום.
היום אוימתי עד כדי סכסוך אלים על ידי שתי ילדות בנות פחות מ15. הבריונות- שלהן. האלימות- מהצד שלי. בחיי. אמת אמת.
תוך ארבע דקות או שעה, תלוי איך תספרו, הלכה לי השבת לגמרי, וגם היתה לי שהות למרר בבכי ולהבין כמה דברים. העיקרי שבהם: לא ניתן לאהוב אדם שמפחדים ממנו ומעוקצו.
כמו שהסתכלתי על האחות הקטנה מבין השתיים ורציתי לומר לה:
תחשבי רגע עד כמה את סומכת על זו שהצטרפת לקונדס שלה שלא תפנה נגדך.
סביר להניח שאת כבר מכירה אותה מספיק כדי להבין רק מהרמז הזה.
רק אחר כך הבנתי: גם לי יש אבא. הקפיצים גלויים.
אני לא רוצה לשחק בזה ולא יודעת איך לא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
