הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 6/2010
חוטים
כמה הופתעתי אז בלימודי הפיזיקה,
כשאמרו שמתיחות החוט נשמרת לכל אורכו, ולכן שהחוט למעשה מושך בשני קצותיו במידה שווה.
רק יכולתי לייחל לזה, אף פעם לא הרגשתי ככה, בקצה שלי.
לא יודעת בעקבות מה, כנראה בעקבות הסיפור של הילדה עם החוטים,
גיליתי פתאום שהרבה פעמים כשאני חושבת על קשרים עם אנשים,
זה בא ביחד עם הדימוי של חוט, במיוחד קצה של-.
לפעמים הם רק קצה:
היי לי מגדלור, קצה חוט
מתגעגעת נורא ותמיד אוחזת בקצה של חוט
לפעמים הם בכלל רתוקים משני הצדדים:
מרגישה את המיתר מתהדק
ולפעמים קצה אחד נשאר אצלי והאחר נמסר החוצה,
זהו שמה האמיתי של המילה התמסרות בשבילי.
(והנה קשר הירח ("אותו ירח קם") שנמתח עדיין ביני ובין MJ והוחלף באינטרנט,
הנה עוד חוטי אינטרנט ועוד חוטי אינטרנט, והם בדרך כלל אלה שאכפת לי מהם).
הייתי אתמול במרתון הבוגרים של התיאטרון החזותי בירושלים. ממליצה ללכת כל עוד זה עוד רץ.
דברים שרובם מעניין, אישיים ואוניברסליים ופוליטיים כאחד.
היתה להם שם גלריה גם, ושם מצאתי כמה דברים להתייחס אליהם,
דברים שהם עולמות פנימיים מונחים בחוץ על כנים קטנים.
קשה לי לספר, עם תמונות ובלעדיהן. אבל אחד מהם (רק מאלה ששמתי אליהם לב!)
היה קשור למוך ולחוטים, ואחד - למגדלור וסירות.
(כמו-ולא-כמו בקישור הראשון שכאן).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
