הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 7/2010
מקורות הצנצנת פה ושם
א. קפה בפינת העישון
הם מתעצלים לשטוף כוסות ולכן משתמשים בחד פעמי.
הם מתעצלים לזרוק את החד-פעמיות לפח ולכן הן נשארות כך כמונומנט.
ב. העצים שגדלים בחדר החדש שלי, על המכתבה.
(הקטן הוא זה ששימש פעם כותרת לבלוג).
ג. בתערוכת הבוגרים של המרכז לתיאטרון חזותי בירושלים:
שיער
(איילת לרמן. שיער ראש, זהב)
בדיוק כשרציתי לבכות
(לי לוריאן. קופסת עץ, מנוע מסתובב, לדים)
כתבתי על זה כאן.
(ככה זה נראה מבתוך הקופסה:
 )
ד. בן גוריון:
133t במקום בלתי צפוי:
ואהבת אנוש מתובלת בהומור נודפת מהפתק הזה על דלתו של אחד הפרופסורים:
ה. לילה לבן, תל אביב
מגיעה אל גן העצמאות בשמונה ועשרים, שכן האינטרנט (כמצוטט לפני שני פוסטים) אמרה שמתחיל שם אירוע "שירה על הדרך" בשעה שמונה.
יושבת עם התלתלים וחברה נוספת, ורואה את הבאלאנסינג של הסאונד. זה נמשך עד שמונה וארבעים בערך.
אחרי זה רונה קינן וערן צור הולכים בחזרה הביתה עד שיתחיל, בעשר, כמו שהיה כתוב בעיתון.
לפני זה
הלכתי בארלוזורוב ומקום כלשהו לכד את עיני אז הלכתי, זו היתה גלריה "בית
האמנים" ואחרי שהסתובבתי קצת הלכתי לחפש איפה השירותים‬, והיו שם כבר שתי נשים והן שרו לי בקול וחצי: "לעמוד בתור, לא לפנים רק מאחור."
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
