הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 7/2010
 ואמרתי לפסיכולוגית
שאני לא פוגשת חברים לאחרונה,
אבל אחרי פריטה של זה, נראה שהתכוונתי: את מיכל.
כי נכון שלא הייתי בשום אירוע קהילתי בחודש האחרון,
אבל כן הייתי בתערוכת הבוגרים של התיאטרון החזותי וכן פגשתי שם חברה (אהלן!)
והיינו על אוטובוס והלכנו ברחוב ואכלנו סלט גדול עם גבינות מאיזהשהוא משק,
וניעורנו בבוקר לשמש ירושלמית,
ואחר כך כן הייתי בכנס שפה בחיפה ופגשתי שם ידיד (אהלן)!
ועמדנו וצפינו בשקיעה ובהזדחלות האד אל תוך העמקים
וקראנו ספר וישבנו זמן מה בשתיקה בינינו לבין עצמנו
ואתמול כן פגשתי את המכונף והיה נעים מאוד,
פשוט ונכון ובדרך חזרה הלכנו ברגל מתל אביב ליפו,
ובגן המתקנים על הטיילת הסתחררנו בסחרחרת-חבל
ומולנו זוג מבוגרים ערבי בכנפות האחרים.
ובדרך מן הפה אל השם חייכה אלי הקטה
והאיש חום העור מן הצבא ריכך קולו.
"רגועים ורכים במיוחד אחד כלפי השני
כל אחד כמו מרגיש עד כמה השני שביר"
[ריימונד קארברר, יש את זה כאן בתגובות]
וזה הרבה ואלה חברים, ומעכשיו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
