 הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 7/2010
כמה דברים מהזמן האחרון [שאינם בצלאל] אני מתייחסת לזה כמו פגישת אהבים חטופה,
בכל פעם שיש לי ארבע שעות פנויות אצבעותי משתוקקות לסמס,
פני נישאים: אולי הפעם.
וזה נורא,
אם אני כל הזמן מחזיקה את האצבע על איפה שהאהובים לי,
אז הידיים שלי לא פנויות לשום דבר, בעצם.
ומצב טלאולוגי (שוב קראתי את המאמרים ההם אתמול)
אני מזכירה לי שמותר לי לנסח את זה לעצמי כאן בכל זאת,
הרי זה המרחב שבו אני שומרת את התובנות האלה,
מזכיר לי את איך שכשישנתי אצל ידיד שהוא לגמרי ובמובהק ידיד,
בכל זאת היה לי קשה לחוש את הידידות הזאת כשאינה מלווה במגע,
שם הייתי צריכה למתן את כל התגובות שלי כשהופרדתי,
להזכיר לעצמי שזה נורמלי להיות נפרדים,
שזה לא מחוייב המציאות שרק-כך נראית ידידות,
שזו לא דחיה.
כן, אכן, קשה היה לי להביא את עצמי ללכת לישון באותו הלילה.
[לבד קשה לי ללכת לישון]
| |
|