1. כשיש כביש ראשי. אחד. וכל מה שמעבר לו נקרא "העיר העתיקה".

2. כשכל הרמזורים על הכביש הראשי הזה ממוספרים. ומספר 1 זה הרמזור הראשון שנתקלים בו כשמגיעים מתל אביב.

איך זה לגור בפעם הראשונה מחוץ לבית, עם שותף/ה, כשיש עומס של דברים לעשות? רע, נכון?

ואם חברים מציעים לי לבוא לגור איתם, והם היו השותפ/ה האלה? זה יותר טוב או יותר גרוע?

קשה לי להחליט.

אני פוחדת לחפש את המשפחה בשותפים אחרים ולא למצוא ולהשאר בודדה בדירה בתחושת נוודות במרחב.

אני פוחדת למצוא את עצמי מחפשת את המשפחה בחברים שלי ומתאכזבת ונותרת למעשה בלי אלה ובלי אלה.

אני פוחדת שלעולם לא אצליח שלא לשעתק את היחסים המשפחתיים שלי עם מי שזה לא יהיה (והם הלא בכלל לא רצויים).

אני פוחדת שהלימודים יהיו מדכאים ולא יהיה לי לאן לצאת החוצה מהחדר שלי כי החוץ יהיה חלל מאַיין (כמו שבבית שלי כרגע)

אני פוחדת שאופי השותפים יקבע את התחושה בדירה ולא האופי שלי.

אני פוחדת מאלף דברים וקשה לי להיות אופטימית בקשר ליכולת הטבעית שלי להיות מקסימה ומוקסמת.

פחד פחד פחד.