איזה כיף היה לי הבוקר!

כמו בראשון שעבר גם הפעם הלכתי להתכרבל בלילה אצל החברים שלי.

הבעיה היחידה בסידור הזה היא שככה אני לא כותבת בבוקר. כל היתר דבש.

אחרי שהם הלכו החלפתי מים לבקבוק הענקי של הזיתים, ומזגתי מי מלח לבקבוקים הקטנים יותר, לכבישה.

הזיתים השחורים שכבושים במלח מלוחים ומתוקים. לא ברור לי איך זה קרה שהם יצאו ממש מתוקים.

הוספתי מלח חדש ונחכה עוד.

אחרי זה הלכתי אלי לעשות את הפסטרמה. בשבוע שעבר אמא שלי שלחה לי קישור

(ככה זה עובד בימינו, תקשורת): "בבקשה, תוכלי להכין ולקחת לגן."

שעל זה הגבתי רק "יופי, אמא". אבל בינינו? נשמע נורא טעים,

ובהחלט אני מכינה את זה בהזדמנות הראשונה שלי. כלומר- היום, ביום שאחרי הקניות.

לגבי המרינדה (להושיב את העוף במרינדה מבעוד יום),

כמובן שלא את הכל יש לי ולא את הכל מותר לי לאכול... השינויים שלי:

- 1/4 כוס שמן זית - הכנסתי.
1/4 - כוס רוטב צ`ילי - לא היה לי. הכנסתי במקום רבע כוס סירופ ג'ינג'ר-צ'ילי-סוכרזית
- 1/4 כוס רוטב סויה או רוטב צ`ילי חמוץ-מתוק או סירופ מייפל או דבש - השתמשתי ברוטב סויה
- 6 שיני שום כתושות - הכנסתי 10. שום בעיה עם שום [1].
- 1 כף חרדל דיז`ון - לא היה. הוספתי זרעי חרדל כתושים ומפוצצים במיקרוגל (שמים בקערית זכוכית מכוסה וממתינים עד שמתחילים קולות של פופקורן)
- 1 כף גדושה פפריקה מתוקה - הכנסתי
- פלפל שחור טרי גרוס לפי הטעם - הכנסתי (בפעם הבאה אשים יותר)

רוטב צ'ילי מתוק תוצרת בית:

כף ג'ינג'ר טרי מגורר (מהמלאי הקפוא שלי)

אבקת פלפל צ'ילי מיובש (זה חריף סטנדרטי מהמדף של התבלינים)

סוכרזית.

לערבב הכל עם מים רותחים ולחכות לפחות חמש דקות לפני שמוסיפים לקערה הכללית.

הערה: לא שמתי לב שהכנסתי שני דברים מתוקים במקום מתוק אחד וחריף אחד. באמת יצא מתוק מדי, פעם הבאה יותר צ'ילי ופחות סוכרזית.

הג'ינג'ר דווקא היה הברקה ואוסיף אותו גם בפעם הבאה.

בהתחלה אפיתי בתוך נוזלי המרינדה, ואחר כך ניקזתי ואפיתי בלי בשביל לתת לחזה הזדמנות להתייבש.

סה"כ אפיתי בערך שעה ועשרה (לעומת 50 דקות במתכון).

יצא טעים באופן בלתי חוקי ממש.

בלתי חוקי בכמה מובנים. במובן הראשון והפחות אהוד, בלתי חוקי משום שרוטב הסויה של השותפה הכיל גם סוכר. אני מקווה שבכמות קטנה (הוא רשום חמישי או שישי ברשימת המרכיבים), אבל במקרה הזה לא הייתי מוכנה לוותר על הטעם.

במובן השני- וואי, זה טעים!

הכנתי באותה מרינדה גם את כל הנתחים הקטנים שנשארו מניקוי העוף וזו היתה ארוחת הצהריים שלי היום:

נתחי עוף מטוגנים במרינדה

קישואים (טבולים במרינדה) חצי מבושלים בתנור (אם מבשלים אותם ממש מעט אז הם לא מתעלפים ומאבדים כל זהות)

שארית אורז מהאורז מהתמונות של לפני שבועיים, שהקפאתי.

[מגיע לי מזל טוב, זו הפעם הראשונה שחיברתי לכאן את המצלמה. אפילו הורדתי תוכנת עריכה בשביל לשנות את הגודל של התמונה הזאת]

במקרר תולדה של ההתעסקות במטבח היום:

אנטיפסטי (שום, כרובית, גזר, בצל) במעט שמן לבן, פפריקה, פלפל-צ'ומה,פלפל לבן ומלח. (יוצא קטן ממה שהכנסתי לתנור)

שתי קופסאות זעירות של פרוסות קישואים בתחמיץ (אני מנסה את התחמיץ של הפלפלים על קישואים כדי שיהיה מה לדחוף לסנדוויץ'. בקופסה אחת שארית תחמיץ ישנה שרק משתבחת וקישואים טריים, בקופסה השניה תחמיץ חדש וקישואים חצי מבושלים. לבדוק באיזה מרקם יותר נוח לסנדוויצ'ים).

פרוסות פסטרמה מחזה עוף שלם (שני חצאים).

זה גם יצא די הרבה כלים.

אחר כך התיישבתי על איזה תרגיל בשיעורי הבית, זורם אבל מאוד לאט.

ועכשיו לחלק המעיק של היום: התעסקויות שנוגעות לפלאפון,
ולהביא לי מדפסת ששוקלת 12 קילו ברגל במדרגות כי במרכז ההזמנות (ששולח שליחים) אין מלאי.

[1] אני ממש מעריך את ההתמדה שבה את מוסיפה שום לכל דבר, אמר לי בשבוע שעבר אחד החברים כשבישלתי אצלם.

הטריק שלי הוא: לקלף מראש ראש שום, ואז לא צריך לקלף שיני שום כך פעם שרוצים להשתמש בשום.

השיטה הנוכחית (בבית השיטה היא "שיטת אבא"- מושיבים את אבא לריפוי בעיסוק) היא כזו:

א. לוקחים ראש שום

ב. מקלפים אותו מהקליפות הגסות (מפרידים לשיניים)

ג. קוטמים בסכין את בסיסי השום (זה מאפשר חדירה של מים ומקל על הקילוף אחר כך

ד. מניחים בקופסה קטנה או צלוחית ומכסים את השיניים במים.

ה. אחרי כמה שעות כשנזכרים (אפשר גם כעבור יום) באים, שופכים את המים, וממזמזים את השום.

השום נפרד מקליפתו בקלות רבה וללא צורך באלימות או בעצבים.

ו. שומרים במקרר (בשקית ניילון בתוך נייר מגבת, או בשקית ניילון סתם, או איך שאתם רוצים)
ומשתמשים בכל עת צורך.